siso haggada haaretz .pdf

File information


Original filename: siso_haggada_haaretz.pdf

This PDF 1.5 document has been generated by Adobe InDesign CC 2017 (Macintosh) / Adobe PDF Library 15.0, and has been sent on pdf-archive.com on 05/04/2017 at 14:03, from IP address 82.166.x.x. The current document download page has been viewed 820 times.
File size: 7.2 MB (17 pages).
Privacy: public file


Download original PDF file


siso_haggada_haaretz.pdf (PDF, 7.2 MB)


Share on social networks



Link to this file download page



Document preview


‫וקראתם דרור בארץ לכל יושביה‬

‫הגדת היובל‬
‫—‬

‫וקראתם דרור בארץ לכל יושביה‬

‫עורך‪ :‬תומר פרסיקו‬
‫מערכת‪ :‬עידו אורן‪ ,‬ג'סיקה מונטל‪ ,‬דניאל בר–טל‪ ,‬גיורא רוזן‪ ,‬אלון ליאל‬
‫תרגום‪ :‬גרשון גירון‬
‫הגהה‪ :‬מירי ישראל‬
‫קונספט ועיצוב גרפי‪ :‬סטודיו מיכל סהר‪ :‬מיכל סהר ודנה אלקיס‬
‫דימויים‪ :‬אירית חמו‬
‫מתאם הפקה‪ :‬גיל גבעוני‬

‫כל הזכויות שמורות © תשע"ז ‪2017‬‬
‫© כל הזכויות לשיר 'חד גדיא' שמורות‬
‫לחוה אלברשטיין ולאקו"ם‪.‬‬

‫‪Info@siso.org.il‬‬
‫‪siso.org.il‬‬
‫‪50out.co.il‬‬
‫‪nif.org.il‬‬

‫עבדים היינו לפרעה במצרים וכיום אנחנו בני חורין‪ .‬לא רק‬
‫חגיגת החירות עומדת לפנינו בפסח‪ ,‬אלא גם זיכרון השעבוד‪,‬‬
‫ושניהם מצווים לנו‪ ,‬בכל דור ודור‪ ,‬את המאבק בעוול ואת‬
‫הקריאה לצדק‪ .‬המשנה מלמדת אותנו שכל המקיים נפש‬
‫אחת כאילו קיים עולם מלא‪ ,‬ומכאן מובן שהמקיים ע ַם‬
‫ותרבות כאילו קיים עולמות הרבה‪ .‬את עולמנו קנינו עם‬
‫כינונה המוצדק של מדינת ישראל‪ ,‬ואותו קו של צדק דורש‬
‫מאתנו לאפשר לשכנינו לקיים את עולמם‪.‬‬

‫בשנת החמישים לשליטתנו על יהודה ושומרון ועל בני העם‬
‫הפלסטיני עלינו להרים את קולנו ולזעוק למען החופש‪ .‬בשנת‬
‫החמישים עלינו לקדש את הארץ הזו‪ ,‬ולאשרר את הזיקה‬
‫שלה ושלנו לעקרונות הצדק והשלום‪ .‬בשנת החמישים עלינו‬
‫לצאת ולהוציא לחירות‪ ,‬לפדות אותנו ואת שכנינו מבית‬
‫תּם אֵת ְׁ‬
‫ק ַד ּ ְׁ‬
‫עבדים‪ .‬ככתוב [ויקרא כה‪ ,‬י]‪“ :‬ו ְ ִ‬
‫שים‬
‫מ ּׁ ִ‬
‫ח ִ‬
‫ה ֲ‬
‫שנ ַת ַ‬
‫ש ֶ‬
‫שנ ָה וּקְרָ אתֶם ְד ּרו ֹר בָּאָרֶ ץ לְכ ׇל־י ֹ ְׁ‬
‫ָׁ‬
‫שב ֶיהָ”‪.‬‬

‫כ ו ס ר א שונה‬

‫בדיקת חמץ‬

‫במוצאי שבת מוסיפים‪:‬‬

‫מוזגים כוס ראשונה ‬

‫לפני הבדיקה יברך‪:‬‬

‫תּה אֲדֹנ ָי אֱלֹהֵ ינו ּ מֶל ֶך ְ‬
‫א ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫ק ְד ּ ָׁ‬
‫א ֶׁ‬
‫שר ִ‬
‫מצְוֹתָיו‬
‫שנו ּ ב ְ ּ ִ‬
‫הָעו ֹל ָם‪ֲ ,‬‬
‫חמֵץ‪.‬‬
‫וְצִוָּנו ּע ַל ב ִ ּיעוּר ָ‬

‫בשבת מתחילים כאן‪:‬‬

‫ה ָׁ‬
‫האָרֶ ץ‬
‫שמַי ִם ו ְ ָ‬
‫שי‪ .‬ו ַיְכ ֻלּו ּ ַ‬
‫ש ּׁ ִ‬
‫ה ּׁ ִ‬
‫ו ַיְהִי ע ֶרֶב ו ַיְהִי בֹקֶר יו ֹם ַ‬
‫א ֶׁ‬
‫שר‬
‫שב ִיע ִי מְל ַאכְתּו ֹ ֲ‬
‫ה ּׁ ְ‬
‫וְכ ָל צְבָאָם‪ .‬ו ַיְכ ַל אֱלֹהִים ב ַ ּיו ֹם ַ‬
‫א ֶׁ‬
‫ש ׂה ו ַי ִ ּ ְׁ‬
‫ש ׂה‪.‬‬
‫שר ע ָ ָ‬
‫מכ ָ ּל מְל ַאכְתּו ֹ ֲ‬
‫שב ִיע ִי ִ‬
‫ה ּׁ ְ‬
‫שב ֹּת ב ַ ּיו ֹם ַ‬
‫עָ ָ‬
‫ְ‬
‫ק ֵד ּׁש או ֹתו ֹ כ ִ ּי בו ֹ ָׁ‬
‫שב ִיע ִי ו ַי ְ ַ‬
‫שב ַת‬
‫ה ּׁ ְ‬
‫ו ַיְב ָרֶ ך אֱלֹהִים אֶת יו ֹם ַ‬
‫א ֶׁ‬
‫שר ב ָ ּרָ א אֱלֹהִים לַע ֲש ׂו ֹת‪.‬‬
‫מכ ָ ּל מְל ַאכְתּו ֹ ֲ‬
‫ִ‬

‫לאחר הבדיקה יאמר‪:‬‬

‫חמִיע ָא ְדאִיכ ָ ּא ב ִרְ ׁ‬
‫שוּתִי‬
‫חמִירָ א ו ַ ֲ‬
‫כ ָ ּל ֲ‬
‫תּי ּ‬
‫תּי ּ‬
‫ה לִבָּטֵל‬
‫ה וּדְל ָא בִע ַרְ ֵ‬
‫מ ֵ‬
‫ח ִ‬
‫דְל ָא ֲ‬
‫הפְקֵר כְּעַפְרָ א ְדאַרְ ע ָא‪.‬‬
‫הו ֵי ֶ‬
‫ו ְל ֶ ֱ‬
‫לאחר שריפת החמץ יאמר‪:‬‬

‫בחול מתחילים כאן‪:‬‬

‫אכ ָ ּא ב ִרְ ׁ‬
‫שוּתִי‬
‫חמִיע ָא ְד ּ ִ‬
‫חמִירָ א ו ַ ֲ‬
‫כ ָ ּל ֲ‬
‫ת ּ‬
‫ת ּ‬
‫ת ּ‬
‫ּה‬
‫ה ְדּבִע ַרְ ֵ‬
‫מ ֵּ‬
‫ח ִ‬
‫ּה וּדְל ָא ֲ‬
‫מ ֵ‬
‫ח ִ‬
‫ַד ּ ֲ‬
‫ת ּ‬
‫הפְקֵר‬
‫הו ֵי ֶ‬
‫ה לִבָּטֵל ו ְל ֶ ֱ‬
‫וּדְל ָא בִע ַרְ ֵּ‬
‫כְּעַפְרָ א ְדאַרְ ע ָא‪.‬‬

‫הא ׁ‬
‫ֵש‪.‬‬
‫תּה י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּמֶל ֶך ְ הָעו ֹל ָם‪ ,‬ב ּו ֹרֵ א מְאו ֹרֵ י ָ‬
‫א ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫מב ְ ִד ּיל ב ֵ ּין קֹד ׁ‬
‫ֶש‬
‫ה ַּ‬
‫תּה י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּ מֶל ֶך ְ הָעו ֹל ָם ַ‬
‫א ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫ל ְחֹל‪ ,‬ב ֵ ּין או ֹר ל ְח ֶׁ‬
‫שב ִיע ִי‬
‫ה ּׁ ְ‬
‫מּים‪ ,‬ב ֵ ּין יו ֹם ַ‬
‫ש ׂרָ אֵל לָע ַ ִ‬
‫שך‪ ְ,‬ב ֵ ּין י ִ ְ‬
‫שת ַׁ‬
‫ש ֶׁ‬
‫ל ְ ֵׁ‬
‫שב ָ ּת ל ִ ְ‬
‫ש ׂה‪ .‬ב ֵ ּין ְ‬
‫שת יו ֹם טו ֹב‬
‫ק ֻד ׁ ּ ַ‬
‫ק ֻד ׁ ּ ַ‬
‫מע ֲ ֶ‬
‫ה ַּ‬
‫שת יְמֵי ַ‬
‫ק ַד ּ ְׁ‬
‫ש ֶׁ‬
‫ש ׂה ִ‬
‫תּ‪.‬‬
‫ש ָ‬
‫מע ֲ ֶ‬
‫ה ַּ‬
‫שת יְמֵי ַ‬
‫מ ּׁ ֵ‬
‫שב ִיע ִי ִ‬
‫ה ּׁ ְ‬
‫תּ‪ ,‬וְאֶת יו ֹם ַ‬
‫הב ְ ַד ּל ְ ָ‬
‫ִ‬
‫ְ‬
‫ָ‬
‫ָ‬
‫ק ַד ּ ְׁ‬
‫ש ׂרָ אֵל ב ִ ּ ְ‬
‫ת וְ ִ‬
‫תּה‬
‫א ָ‬
‫שתֶך‪ .‬ב ָ ּרוּך ַ‬
‫ק ֻד ׁ ּ ָ‬
‫מּך י ִ ְ‬
‫ת אֶת ע ַ ְ‬
‫ש ָּ‬
‫הב ְ ַד ּל ְ ָּ‬
‫ִ‬
‫ֶש ל ְקֹד ׁ‬
‫מבְדִיל ב ֵ ּין קֹד ׁ‬
‫ֶש‪.‬‬
‫ה ַּ‬
‫י ְי ָ ַ‬
‫תּה י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּ מֶל ֶך ְ הָעו ֹל ָם‪ֶׁ ,‬‬
‫החֱי ָנו ּ וְקִיְּמָנו ּ‬
‫ש ֶ‬
‫א ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫וְהִג ִ ּיע ָנו ּל ַזְּמַן הַז ֶה‪.‬‬

‫פְרִ י הַגָפֶן‪2.‬‬
‫תּה י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּ מֶל ֶך ְ הָעו ֹל ָם ב ּו ֹרֵ א ּ‬
‫ ‬
‫א ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫‪1‬‬

‫‪ 1‬‬

‫א ֶׁ‬
‫מכ ָ ּל‬
‫שר בָּחַר ב ָ ּנו ּ ִ‬
‫תּה י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּמֶל ֶך ְ הָעו ֹל ָם‪ֲ ,‬‬
‫א ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫מכ ָ ּל (יש האומרים‪ :‬ע ִם כ ָּל)‬
‫ממָנו ּ ִ‬
‫(יש האומרים‪ :‬ע ִם כ ָּל) ע ָם ו ְרו ֹ ְ‬
‫ק ְד ּ ָׁ‬
‫ל ָׁשו ֹן ו ְ ִ‬
‫הב ָה‬
‫א ֲ‬
‫תּן ל ָנו ּ י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּ ב ְ ּ ַ‬
‫ת ֶ‬
‫מצְוֹתָיו‪ .‬ו ַ ִּ‬
‫שנו ּ ב ְ ּ ִ‬
‫( ְ ּב ׁ ַש ָ ּבת‪ַׁ :‬‬
‫מחָה‪ ,‬חַג ִ ּים וּזְמַנ ִ ּים‬
‫שׂ ְ‬
‫שב ָ ּתו ֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים ל ְ ִ‬
‫מּצּו ֹת‬
‫ה ַ‬
‫שב ָ ּת הַז ֶה וְאֶת יו ֹם) חַג ַ‬
‫ה ּׁ ַ‬
‫ש ׂש ׂו ֹן‪ ,‬אֶת יו ֹם ( ַ‬
‫לְ ָ‬
‫מקְרָ א קֹד ׁ‬
‫ֶש‪ ,‬זֵכ ֶר ל ִיצִיאַת‬
‫הב ָה)‪ִ ,‬‬
‫א ֲ‬
‫הַזֶּה‪ ,‬זְמַן חֵרוּתֵנו ּ(ב ְ ּ ַ‬
‫ק ַד ּ ְׁ‬
‫ת ו ְאוֹתָנו ּ ִ‬
‫ת ִ‬
‫ש ָּ‬
‫מצְרָ י ִם‪ .‬כ ִ ּי ב ָנו ּבָחַרְ ָּ‬
‫ִ‬
‫מכ ָ ּל (יש האומרים‪ :‬ע ִם‬
‫מּים‪( ,‬ו ְ ַׁ‬
‫שב ָ ּת) וּמוֹעֲדֵי ָ‬
‫הב ָה וּב ְרָ צו ֹן‪),‬‬
‫א ֲ‬
‫ק ְדשֶך ָ (ב ְ ּ ַ‬
‫הע ַ ִ‬
‫כ ָּל) ָ‬
‫ְ‬
‫מ ַ‬
‫ק ֵד ּׁש‬
‫תּה י ְיָ‪ְ ,‬‬
‫א ָ‬
‫תּנו‪ ּ .‬ב ָ ּרוּך ַ‬
‫ש ׂש ׂו ֹן הִנְחַל ְ ָ‬
‫מחָה וּב ְ ָ‬
‫שׂ ְ‬
‫בְ ּ ִ‬
‫ש ׂרָ אֵל וְהַזְּמַנ ִ ּים‪.‬‬
‫שב ָ ּת ו ְ)י ִ ְ‬
‫ה ּׁ ַ‬
‫( ַ‬

‫אמר ג'ון רוזוב‪:‬‬

‫ט"ו תחנות זיכרון‬
‫יציאת עמנו לחירות‬

‫ט"ו מפתחות פותחים‬
‫שערים לכל העמים‬

‫ט"ו סמלים מגלים‬
‫את מסענו בזמן‬
‫ט"ו שלבים מרוממים‬
‫מהאמירה אל הנאמר‬

‫שערי צדק וכבוד הדדי‬
‫שערים לשתי מדינות לשני עמים‬
‫במהרה בימינו‬
‫השתא ובשנה הבאה‬
‫בישראל ובפלסטין‬

‫ט"ו פעימות נושאות‬
‫מנמוך לגבוה‬

‫התגשמות חיים והיסטוריה‬
‫אמן!‬

‫ט"ו נקודות זוהרות‬
‫מגָ לּות אל הארץ המובטחת‬

‫‪ 2‬‬

‫‪3‬‬

‫נוטלים ידיים ללא ברכה‬

‫ ‬

‫טובלים כרפס במי מלח ומברכים‪:‬‬

‫תּה י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּ‬
‫א ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫מֶל ֶך ְ הָעו ֹל ָם ב ּו ֹרֵ א ּ‬
‫פְרִ י‬
‫א ָדמָה‪.‬‬
‫ה ֲ‬
‫ָ‬
‫ ‬

‫בוצעים את המצה האמצעית לשניים‬
‫ומצפינים את החלק הגדול יותר‬
‫לאפיקומן‬

‫אמר עמוס עוז‪:‬‬

‫לא נולדנו להיות עם של אדונים‪" .‬להיות עם חופשי" — נגזר‬
‫עלינו שמישאלה זו תעורר הד בליבנו כל עוד לא איבדנו‬
‫את צלמנו‪ .‬אנו נידונים עתה לשלוט על אנשים שאינם‬
‫רוצים בשלטוננו‪ .‬נידונים — ולא עליזים ומתרוננים‪ .‬ככל‬
‫שיקצר הכיבוש‪ ,‬כן ייטב לנו‪ .‬כי גם כיבוש בלית–ברירה הוא‬
‫כיבוש משחית‪ ,‬וגם כיבוש ליבראלי והומאני ונאור הוא‬
‫כיבוש‪ .‬אני חרד לטיב הזרעים שנזרע בעתיד הקרוב בליבם‬
‫של הנכבשים‪ .‬יותר מכך אני חרד מפני הזרע שנטמן בלב‬
‫הכובשים‪.‬‬

‫ ‬

‫ ‬

‫שותים בהסבה‬

‫עיתון דבר‪ 22 ,‬באוגוסט‪1967 ,‬‬

‫‪ 3‬‬

‫אמרה ענת הופמן‪:‬‬

‫ליל הסדר הוא קריאה לשינוי‪ .‬עלינו‬
‫לצאת מאזור הנוחות‪ ,‬להיחשף ללא‬
‫המעטפת המגנה של שגרת יומנו‪ ,‬לחוש‬
‫אי–נוחות ולהשתנות‪ .‬ליל סדר בסימן‬
‫חמישים שנות שליטה על עם אחר‬
‫מחייב שינוי עמוק במיוחד‪ .‬לא נוכל‬
‫לרחוץ את ידינו ולומר ידינו לא עשו‬
‫ועינינו לא ראו‪ .‬הפעם נהפוך את נטילת‬
‫הידיים להזדמנות להתבוננות‪ .‬ניטול‬
‫ידיים ללא ברכה‪ ,‬אבל עם מודעות —‬
‫נשקול את שעשינו בשנה האחרונה‬
‫למען חירותם של כל בני האדם‪ .‬האם‬
‫פעלנו כראוי? האם עשינו מספיק?‬

‫והנה הצעה למהדרין‪ :‬בנוסף לנטילת‬
‫הידיים‪ ,‬נשטוף רגליים איש לרעהו‪.‬‬
‫שטיפת הרגליים נכללה בימי קדם‬
‫בטקס הכנסת האורחים‪ ,‬היא יוצרת‬
‫חיבור מידי ואינטימי בין בני אדם‪.‬‬
‫כפות רגלינו נמצאות במגע ישיר עם‬
‫קרקע המציאות‪ .‬לשקר אין רגליים‪,‬‬
‫שכן החיבור אל האדמה הוא החיבור‬
‫אל האמת‪ .‬אלו שחפצים בשינוי חייבים‬
‫להוביל אותו ברגל בוטחת ויציבה‪.‬‬

‫ ‬
‫מסירים את הקערה מהשולחן‪ ,‬מוזגים כוס שנייה ושואלים‪:‬‬

‫ ‬

‫מקצת עדות המזרח אומרים‪ :‬‬

‫מצְרַ י ִם‬
‫מ ִּ‬
‫בִּבְהִילו ּיָצָאנו ּ ִ‬

‫מגלים את המצות‪ ,‬מגביהים את הקערה ואומרים בקול‪:‬‬

‫חמָא‬
‫הָא ל ַ ְ‬

‫התָנ ָא‬
‫אב ְ ָ‬
‫אכ ָלו ּ ַ‬
‫ע ַנ ְי ָא דִי ֲ‬
‫מצְרָ י ִם‪ .‬כ ָ ּל‬
‫בְּאַרְ ע ָא ְד ִ‬
‫ה ַׁ‬
‫הכ ָא‪,‬‬
‫תּא ָ‬
‫ש ָ‬
‫ִדכְפִין י ֵיתֵי ו ְי ֵיכֹל‪ ,‬כ ָ ּל ִדצְרִ יך ְ י ֵיתֵי ו ְיִפְסַח‪ָ .‬‬
‫תּא עַבְדֵי‪ ,‬ל ְ ָׁ‬
‫ה ַׁ‬
‫ל ְ ָׁ‬
‫שנ ָה‬
‫ש ָ‬
‫ש ׂרָ אֵל‪ָ .‬‬
‫הבָּאָה בְּאַרְ ע ָא דְי ִ ְ‬
‫שנ ָה ַ‬
‫הבָּאָה ב ְ ּנ ֵי חו ֹרִ ין‪4.‬‬
‫ַ‬

‫מַה‬

‫מכ ָּל‬
‫תַנ ָה הַל ּ ַי ְל ָה הַז ֶּה ִ‬
‫ְׁ‬
‫נש ּ‬
‫הַל ּ ֵילו ֹת? ֶׁ‬
‫שבְּכ ָל הַל ּ ֵילו ֹת‬
‫מצָּה‪ ,‬הַל ּ ַי ְל ָה הַזֶּה‬
‫חמֵץ ו ּ ַ‬
‫אָנו ּ אוֹכ ְל ִין ָ‬
‫מצָּה?‬
‫כ ֻ ּלּו ֹ ַ‬

‫שבְּכ ָלהַל ּ ֵילו ֹת אָנו ּאוֹכ ְל ִין ְׁ‬
‫ֶׁ‬
‫שאָר י ְרָ קו ֹת‪,‬‬
‫הַל ּ ַי ְל ָה הַזֶּה מָרו ֹר?‬
‫אפִילו ּ ּ‬
‫ֶׁ‬
‫אחָת‪,‬‬
‫פַע ַם ֶ‬
‫טב ִ ּיל ִין ֲ‬
‫מ ְ‬
‫שבְּכ ָל הַל ּ ֵילו ֹת אֵין אָנו ּ ַ‬
‫הַל ּ ַי ְל ָה הַזֶּה ְׁ‬
‫תּי פְעָמִים?‬
‫ש ֵ‬
‫שבְּכ ָל הַל ּ ֵילו ֹת אָנו ּאוֹכ ְל ִין ב ֵ ּין יו ֹ ְׁ‬
‫ֶׁ‬
‫מסֻב ִ ּין‪,‬‬
‫שב ִין וּב ֵין ְ‬
‫מסֻב ִ ּין? ‪5‬‬
‫הַל ּ ַי ְל ָה הַזֶּה כ ֻ ּל ּ ָנו ּ ְ‬

‫עֲבָדִים‬

‫מצְרָ י ִם‪ ,‬ו ַיּוֹצִיאֵנו ּ‬
‫הָי ִינו ּ לְפַרְ עֹה ב ְ ּ ִ‬
‫מ ּׁ ָ‬
‫י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּ ִ‬
‫שם ב ְ ּי ָד חֲזָקָה וּב ִז ְרוֹע ַ‬
‫ְ‬
‫קּדו ֹׁש ב ָ ּרוּך הוּא אֶת אֲבוֹתֵינו ּ‬
‫ה ָ‬
‫נ ְטוּי ָה‪ .‬וְאִלּו ּלֹא הוֹצִיא ַ‬
‫מ ֻׁ‬
‫שעְבָּדִים הָי ִינו ּ‬
‫מצְרָ י ִם‪ ,‬הֲרֵ י אָנו ּ וּב ָנ ֵינו ּ וּב ְנ ֵי ב ָנ ֵינו ּ ְ‬
‫מ ִּ‬
‫ִ‬
‫מצְרָ י ִם‪6.‬‬
‫לְפַרְ עֹה ב ְ ּ ִ‬

‫שע ַ ו ְרַ ב ִ ּי אֶלְע ָז ָר ב ֶ ּן ע ֲז ַרְ י ָה‬
‫ש ׂה ב ְ ּרַ ב ִ ּי אֱל ִיע ֶז ֶר ו ְרַ ב ִ ּי י ְהו ֹ ֻ‬
‫מע ֲ ֶ‬
‫ַ‬
‫מסֻב ִ ּין בִּב ְנ ֵי ב ְרַ ק‪ ,‬וְהָיו ּ‬
‫שהָיו ּ ְ‬
‫ו ְרַ ב ְ ּי עֲקִיב ָא ו ְרַ ב ִ ּי טַרְ פו ֹן ֶ‬
‫מסַ ּ‬
‫מצְרַ י ִם כ ָ ּל או ֹתו ֹ הַל ּ ַי ְל ָה ע ַד ֶׁ‬
‫שב ָ ּאו ּ‬
‫פְרִ ים ב ִ ּיצִיאַת ִ‬
‫ְ‬
‫אמְרו ּ לָהֶם‪ :‬רַ ב ּוֹתֵינו‪ ּ ,‬הִג ִ ּיע ַ זְמַן קְרִ יאַת‬
‫תַלְמִידֵיהֶם ו ְ ָ‬
‫של ַׁ‬
‫שמַע ֶׁ‬
‫ְׁ‬
‫שחֲרִ ית‪.‬‬

‫חכָמִים‪ ,‬כ ֻ ּל ּ ָנו ּ נ ְבו ֹנ ִים‪ ,‬כ ֻ ּל ָנו ּ זְקֵנ ִים‪ ,‬כ ֻ ּל ָנו ּ‬
‫אפִילו ּ כ ֻ ּל ּ ָנו ּ ֲ‬
‫וַ ֲ‬
‫מצְו ָה ע ָל ֵינו ּלְסַ ּ‬
‫מצְרַ י ִם‪.‬‬
‫פֵר ב ִ ּיצִיאַת ִ‬
‫התּו ֹרָ ה‪ִ ,‬‬
‫יו ֹ ְדע ִים אֶת ַ‬
‫מּרְ ב ֶ ּה לְסַ ּ‬
‫מ ֻׁ‬
‫שב ָ ּח‪.‬‬
‫מצְרַ י ִם הֲרֵ י ז ֶה ְ‬
‫פֵר ב ִ ּיצִיאַת ִ‬
‫ה ַ‬
‫וְכ ָל ַ‬

‫שבְע ִים ָׁ‬
‫אמַר רַ ב ִ ּי אֶלְע ָז ָר ב ֶ ּן ע ֲז ַרְ י ָה‪ :‬הֲרֵ י אֲנ ִי כְּב ֶן ִׁ‬
‫שנ ָה‪,‬‬
‫ָ‬
‫ש ּ‬
‫ש ְד ּרָ ָׁ‬
‫מצְרַ י ִם ב ַ ּל ּ ֵילו ֹת ע ַד ֶׁ‬
‫ו ְלֹא זָכ ִיתִי ֶׁ‬
‫ה‬
‫אמֵר יְצִיאַת ִ‬
‫ת ָ‬
‫ש ֵּ‬
‫ָ‬
‫ב ֶ ּן זוֹמָא‪ֶׁ .‬‬
‫מאֶרֶ ץ‬
‫תּז ְכ ֹּר אֶת יו ֹם צֵאתְך ֵ‬
‫מע ַן ִ‬
‫אמַר‪ ,‬ל ְ ַ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫מצְרַ י ִם כ ֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ‪ .‬יְמֵי חַיֶּיךָ—הַיָמִים‪ ,‬כ ָ ּל יְמֵי חַיֶּיךָ—‬
‫ִ‬
‫ָ‬
‫חכָמִים אוֹמְרִ ים‪ :‬יְמֵי חַיֶּיך—הָעו ֹל ָם הַזֶּה‪ .‬כ ֹּל‬
‫הַל ּ ֵילו ֹת‪ .‬ו ַ ֲ‬
‫שיחַ‪7.‬‬
‫מ ִׁ‬
‫ה ָ‬
‫הב ִיא ל ִימו ֹת ַ‬
‫יְמֵי חַיֶּיךָ—ל ְ ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ הוּא‪.‬‬
‫מּקו ֹם ‬
‫ה ָ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ַ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ֶׁ‬
‫ש ׂרָ אֵל‪ .‬ב ָ ּרוּך ְ הוּא‪.‬‬
‫שנָּתַן תּו ֹרָ ה לְעַמּו ֹ י ִ ְ‬

‫מניחים את הקערה על השולחן‬

‫‪ 5‬‬

‫‪ 4‬‬

‫אמר ג׳פרי סאקס‪:‬‬

‫עניינו של סיפור הפסח הוא בגאולה‬
‫וחירות‪ ,‬אבל יהודים ידעו היטב‬
‫שסיפור אחר בא בעקבותיו — סיפור‬
‫על כיבוש וגלות‪ .‬בסיפור הפסח בני‬
‫ישראל משתחררים מעבדות מצרים‬
‫ושבים אל הארץ המובטחת‪ .‬אלא‬
‫שמאוחר יותר בני ישראל שקעו‬
‫בעוון — הם החלו עובדים את אלילי‬
‫החמדנות‪ ,‬הכוח והרעב לאדמה —‬
‫והוגלו לבבל‪ .‬כדברי הנביאים‪ ,‬ממלכת‬
‫יהודה נפלה בגין חטאיה‪ ,‬לא בשל כוחה‬
‫של מעצמה חיצונית‪.‬‬

‫אלו גם הסיכונים המאיימים על‬
‫ישראל בימינו‪ .‬המדינה רבת עוצמה‬
‫בדרכי עוון בשכניה‬
‫ֵ‬
‫צבאית‪ ,‬אך נוהגת‬
‫הפלסטינים‪ ,‬וחלקים גדולים מחייה‬
‫הכלכליים והמדיניים מונעים על ידי‬
‫תאוות בצע‪ ,‬ולא על ידי רדיפת צדק‪.‬‬
‫עלינו‪ ,‬היהודים‪ ,‬ללמוד מההיסטוריה‬
‫שלנו‪ ,‬מכולה‪ ,‬לא רק על הגאולה‬
‫מעבדות אלא גם על הגלות שפקדה‬
‫אותנו מאוחר יותר‪.‬‬

‫‪ 7‬‬

‫אמר מייקל לרנר‪:‬‬

‫אנו נקראים על ידי המסורת שלנו‬
‫להיות שותפים לריפוי ולשינוי העולם‪,‬‬
‫לתקן עולם במלכות שדי‪ .‬אנו נקראים‬
‫לזַ ֵמן את האנרגיות הנקביות המזינות‬
‫שתדרכנה אותנו בריפוי המציאות‬
‫ובשינויה‪ .‬אנו שומעים את קול‬
‫אלוהים כקריאה לשחרור עולמי‪ ,‬ולא‬
‫רק להטלאת רפורמה שולית זאת‬
‫או אחרת במציאות עולמית דכאנית‬
‫עמוקות והרסנית לסביבה‪.‬‬
‫זהו הלילה שבו איננו‬
‫מסתפקים עוד באישור מחודש‪,‬‬
‫באוזני משפחותינו ובאוזני העולם‪,‬‬
‫שמחויבותנו המתמשכת לצדק חברתי‬
‫נטועה באהבתנו לאלוהי העולם‬
‫שבצלמו אנו נבראים‪" ,‬יהוה" — כוח‬
‫השינוי מ"מה שיש"‪ ,‬הווה‪ ,‬למה‬
‫שיכול וראוי להיות‪ .‬זהו לילה שבו‬
‫אנו מתחילים לפתח גם אסטרטגיות‬
‫קונקרטיות לבניין עולם אחר‪.‬‬

‫עלינו לצאת מתודעה צרה זו‬
‫(מצרים)‪ .‬להיות ׳מציאותי׳‪ ,‬לקבל‬
‫את ׳מה שיש׳ כקריטריון ל׳מה שיכול‬
‫להיות׳ — זאת היא תמצית עבודת‬
‫האלילים‪ .‬אמונה באלוהים היא אמתית‬
‫רק במידה שאנו פועלים לריפוי ולשינוי‬
‫העולם מן היסוד‪.‬‬
‫יציאת מצרים שלנו מתחילה‬
‫בסיוע לאחינו ולאחיותינו הערבים‬
‫בהקמת מדינה פלסטינית בת–קיימא‬
‫כלכלית ופוליטית — הצעד הראשון‬
‫לקיום מצוות 'אהבת הגֵ ר'‪.‬‬
‫הלילה אנו מתחייבים להיות‬
‫העם הידוע ברחבי העולם כולו‬
‫באהבתו לכל החיים על פני כדור הארץ‬
‫ובנדיבות רוחו כלפיהם‪ .‬אהבה ונדיבות‬
‫שיבואו לידי ביטוי בכך שניזום ׳תכנית‬
‫מרשל׳ שתחסל אחת ולתמיד (ולא‬
‫רק תביא להקלה) את העוני העולמי‪,‬‬
‫את המחסור בבתים‪ ,‬את הרעב ואת‬
‫הטיפול הרפואי הלקוי‪ ,‬ותביא לתיקון‬
‫ההרס הסביבתי‪ .‬נטילה אמתית של‬
‫מחויבות זאת על עצמנו היא צעד‬
‫ראשון במעלה בדרך להיותנו בפועל‬
‫גילוי וגילום של אנרגיית האהבה‬
‫האלוהית על פני כדור הארץ‪.‬‬

‫‪ 6‬‬

‫אמר רולי מטלון‪:‬‬

‫אב הטיפוס ליציאה מעבדות לחירות איננו חף משפיכות דמים‪ .‬אף שידו‬
‫החזקה של האל היא שחובלת במדכאים בשעה שבני ישראל אינם יותר מעדים‬
‫פסיביים למתרחש‪ ,‬חלק זה של ההגדה מעורר אי–נוחות בקרב אלה מאתנו‬
‫המסתייגים מאלימות‪ ,‬והמאמינים בתוקף שיציאה מדיכוי לחירות אמורה‬
‫להתרחש באופן בלתי אלים‪ .‬החירות היא חלק מהתכנון האלוהי‪ ,‬ואין דבר שיכול‬
‫למנוע את השרשתה בקרב האנושות כולה‪ .‬השחרור יגיע‪ ,‬במוקדם או במאוחר‪.‬‬
‫השאלה היא כיצד יגיע‪.‬‬
‫האם יש תקווה ליציאה בלתי אלימה לחירות בזמננו?‬

‫אמר ליאון ויזלטיר‪:‬‬

‫הפתיחות הרוחנית של הלילה‪:‬‬
‫זהו הלקח של הרבנים האלה ושל‬
‫פולמוסיהם‪ .‬חוקרים הראו שמעשה‬
‫הכינוס הרבני בבני ברק הינו מענה‬
‫לסיפור דומה בדבר כינוס רבני בלוד‪.‬‬
‫הרבנים בלוד‪ ,‬בהנהגת רבן גמליאל‪,‬‬
‫כילו את הלילה בדיונים על הלכות‬
‫הפסח‪ ,‬בעוד שהרבנים בבני ברק‬
‫התעלמו מחלוף הזמן בעודם אחוזים‬
‫בסיפורי יציאת מצרים‪ .‬גרסת הסיפור‬
‫בבני ברק הפכה לקאנון‪ ,‬משום‬
‫שהחובה הדתית בסדר מורה על‬
‫נרטיב‪ ,‬לא על אנליזה‪ .‬אנחנו נקראים‬
‫להפעיל את דמיוננו‪ ,‬ממנו עשויות‬
‫לעלות תובנות מטאפיזיות ומוסריות‪.‬‬
‫אחת מתובנות אלה היא ֶשאל להם‬
‫למדוכאים להיות עיוורים‪ ,‬או חלילה‬
‫אחראים‪ ,‬לדיכוי‪ .‬אטימות מוסרית‬
‫מגונה במיוחד בקרב קורבנות‪ ,‬כפרטים‬
‫וכציבור‪ ,‬בעיקר אחרי שקורבנּותם‬
‫חלפה‪.‬‬
‫את מעשה ליל השימורים מלווה‬
‫פרשנותו של בן זומא‪ ,‬המתעקש‬
‫שהמחויבות לזיכרון הפסח נמשכת‬
‫מהימים אל הלילות — בן זומא‬
‫האומלל‪ ,‬המיסטיקן שנפגע כשטייל‬

‫בפרדס חכמת הנסתר‪ .‬האור‪ ,‬לא‬
‫החושך‪ ,‬הוא שהיה בעוכריו‪ .‬יש אנשים‬
‫שנולדים עבור הלילה‪ .‬יש תובנות‬
‫שניתן להשיג רק בחושך‪.‬‬
‫את אותם הדברים ניתן לומר‬
‫על העבר היהודי‪ :‬יסדנו את התרבות‬
‫כששמש ההיסטוריה לא זרחה‬
‫ֶ‬
‫שלנו‬
‫עלינו‪ .‬מבחינה היסטורית‪ ,‬היינו ַעם‬
‫לֵ ילי בצורה מבריקה‪ .‬אולם לא הרשינו‬
‫ללילה להשחיר אותנו‪ ,‬ולא לשמש‬
‫כתירוץ לרפיון הדרישות המוסריות‬
‫שלנו מעצמנו‪.‬‬
‫הרבנים אינם מסכימים עם בן‬
‫זומא‪ ,‬ומחזיקים שהיקפם הרחב של‬
‫הפסוקים מתייחס לא ללילה‪ ,‬אלא‬
‫למשיח — לשמש ההיסטוריה‪ .‬אפילו‬
‫הגאולה לא תפטור אותנו מזיכרון‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬הם טוענים‪ .‬האם לעולם‬
‫לא נמצא מנוח ממה שידוע לנו? ייתכן‬
‫שלא‪ .‬יש מה לקנא בחכמי בני ברק‪,‬‬
‫שהתבסמו בחוויה בלתי–יהודית מאוד‬
‫של אבדן תחושת הזמן‪.‬‬

‫‪ 8‬‬

‫כ ְ ּנ ֶג ֶד אַרְ בָּע ָה ב ָ ּנ ִים ִדּב ְ ּרָ ה תּו ֹרָ ה‪:‬‬

‫שע‬
‫אחָד רָ ׁ ָ‬
‫חכָם ו ְ ֶ‬
‫אחָד ָ‬
‫ֶ‬
‫תּם‬
‫אחָד ָ‬
‫וְ ֶ‬
‫אחָד ׁ ֶ‬
‫וְ ֶ‬
‫שאֵינו ֹ יו ֹ ֵדע ַ‬
‫שאוֹל‪.‬‬
‫לִ ְׁ‬
‫‪8‬‬

‫חכָם ‬
‫ָ‬

‫מָה הוּא אוֹמֵר?‬

‫רָ ָׁ‬
‫שע ‬

‫מָה הוּא אוֹמֵר?‬

‫תּם ‬
‫ָ‬

‫מָה הוּא אוֹמֵר?‬

‫ש ּ‬
‫א ֶׁ‬
‫מ ְׁ‬
‫שר צִוָּה י ְי ָ אֱלֹהֵינו ּ‬
‫ח ִ‬
‫פָטִים ֲ‬
‫ה ִ‬
‫קּים ו ְ ַ‬
‫ה ֻ‬
‫הע ֵדֹת ו ְ ַ‬
‫מַה ָ‬
‫ה ּ‬
‫מפְטִירִ ין‬
‫פֶסַח‪ :‬אֵין ַ‬
‫אמָר לו ֹכְּהִל ְכו ֹת ַ‬
‫תּה ֱ‬
‫א ָ‬
‫תכ ֶם? וְאַף ַ‬
‫א ְ‬
‫ֶ‬
‫ה ּ‬
‫אפִיקוֹמָן‪.‬‬
‫פֶסַח ֲ‬
‫אחַר ַ‬
‫ַ‬

‫אמרה אחינועם ניני‪:‬‬

‫כילדה שגדלה באווירה דתית‪ ,‬ושחונכה‬
‫בישיבה של האורתודוקסיה המודרנית‪,‬‬
‫לימדו אותי להתמקד ב"נעשה ונשמע"‪.‬‬
‫קודם עושים‪ ,‬אחר כך שואלים‪/‬‬
‫מקשיבים‪ .‬ארבעת הבנים מלמדים‬
‫אותנו משהו שונה לחלוטין‪ .‬החכם‬
‫צמא לידע — אל לנו לבלום את פיו‪,‬‬
‫אלא לחפש תשובה ראויה לסקרנותו‪.‬‬
‫התם ממקד הכל במילה אחת‪" :‬מה?"‬
‫כאן ההגדה אומרת לנו שדבר אינו‬
‫יכול להיות מובן מאליו‪ ,‬טהור ופשוט‬
‫יותר מלשאול‪ .‬ובאשר לזה שאינו יודע‬
‫לשאול‪ ,‬אנו מצווים "את פתח לו"‪,‬‬
‫ללמד אותו לשאול!‬
‫אולם חשוב מכולם‪ ,‬לדעתי‪ ,‬הוא‬
‫הבן שאותו מכנה ההגדה "רשע"‪ .‬הוא‬
‫שואל‪" :‬מה העבודה הזאת לכם?" "לכם‬
‫ולא לו"‪ ,‬אומרת ההגדה‪ ,‬בעודו מוציא‬
‫את עצמו מכלל המשפחה‪ ,‬השבט‪,‬‬
‫העם וממעגל החיים‪ .‬הבן הרשע מרוכז‬
‫בעצמו ואנוכי‪ .‬הוא ממקם את עצמו‬
‫על אי‪ ,‬תחושת הזהות שלו אינה כוללת‬
‫אחרים‪ .‬ההגדה רואה זאת כרשעות‪.‬‬

‫המסר של הבן הרשע הוא דרכו של‬
‫האל לומר לנו שאין דבר מקודש יותר‬
‫מחיי אדם‪ ,‬ומסולידריות אנושית‬
‫הנחוצה כדי לשמור ולהגן עליהם‪.‬‬
‫הפגנת דאגה ואכפתיות היא עבודה‪,‬‬
‫כפי שמצהיר הבן הרשע‪" :‬מה העבודה‬
‫הזאת לכם?"‬
‫תמיד קל יותר להפנות גב לאחר‬
‫ולדאוג רק לעצמנו‪ .‬סולידריות‪ ,‬קהילה‪,‬‬
‫שיתוף‪ ,‬הפגנת דאגה ואכפתיות — זו‬
‫עבודה קשה‪ .‬אנו חייבים לדאוג זה‬
‫לזה‪ .‬עלינו לראות זה את זה בצלילות‪,‬‬
‫לראות באמת זה את זה כשווים בפני‬
‫האלוהים‪ .‬על כל אחד מאתנו להכיר‬
‫באנושיותו‪ ,‬בתקוותיו‪ ,‬בזכויותיו‪,‬‬
‫ברגשותיו של האחר‪ .‬בדרכנו אל‬
‫החירות נשאלות שאלות רבות‪ ,‬אולם‬
‫בסופו של יום‪ ,‬הדרך האחת להינצל‬
‫בידי אלוהים מכל ׳מצרים׳ המשעבדת‬
‫אותך היא "ואהבת לרעך כמוך"‪.‬‬
‫ ‬

‫הע ֲבֹדָה הַז ּ ֹאת לָכ ֶם? לָכ ֶם ו ְלֹא לוֹ‪ .‬וּלְפִי ֶׁ‬
‫שהוֹצִיא‬
‫מָה ָ‬
‫ה ְ‬
‫הכ ְ ּל ָל כָּפַר בְּע ִ ָ‬
‫קהֵה אֶת‬
‫תּה ַ‬
‫א ָ‬
‫קּר‪ ,‬וְאַף ַ‬
‫אֶת עַצְמו ֹ מִן ַ‬
‫מצְרָ י ִם‪.‬‬
‫מ ִּ‬
‫ש ׂה י ְי ָ ל ִי בְּצֵאתִי ִ‬
‫שִנ ָ ּיו וֶאֱמֹר לו ֹ‪ :‬בַּע ֲבוּר ז ֶה ע ָ ָ‬
‫ל ִי—ו ְלֹא לוֹ‪ .‬אִילּו ּהָי ָה ָׁ‬
‫שם לֹא הָי ָה נ ִגְאָל‪.‬‬

‫מצְרָ י ִם‪,‬‬
‫מ ִּ‬
‫ת אֵל ָיו‪ :‬ב ְ ּחֹז ֶק י ָד הוֹצִיאָנו ּי ְי ָ ִ‬
‫אמַרְ ָּ‬
‫מַה ז ּ ֹאת‪ .‬ו ְ ָ‬
‫מב ֵ ּית עֲבָדִים‪.‬‬
‫ִ‬

‫ו ְ ֶׁ‬
‫שאֵינו ֹ יו ֹ ֵדע ַ‬

‫ל ִ ְׁ‬
‫שאו ֹל?‬

‫ת ּ‬
‫פְתַח לוֹ‪ֶׁ ,‬‬
‫ת לְב ִנ ְך ָ ב ַ ּיו ֹם הַהוּא ל ֵאמֹר‪,‬‬
‫אמַר‪ :‬וְהִג ַ ּ ְד ָּ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫א ְּ‬
‫ַ‬
‫מצְרָ י ִם‪9.‬‬
‫מ ִּ‬
‫ש ׂה י ְי ָ ל ִי בְּצֵאתִי ִ‬
‫בַּע ֲבוּר ז ֶה ע ָ ָ‬

‫אש חֹד ׁ‬
‫י ָכו ֹל מֵר ֹ ׁ‬
‫תּל ְמוּד לוֹמַר ב ַ ּיו ֹם הַהוּא‪ ,‬אִי ב ַ ּיו ֹם‬
‫ֶש‪ַ ,‬‬
‫תּל ְמוּד לוֹמַר בַּע ֲבוּר ז ֶה‪ .‬בַּע ֲבוּר‬
‫מב ְ ּעו ֹד יו ֹם‪ַ .‬‬
‫הַהוּא י ָכו ֹל ִ‬
‫שי ֵ ּ ׁ‬
‫שע ָה ֶׁ‬
‫תּי אֶל ָא ב ְ ּ ָׁ‬
‫מצָּה וּמָרו ֹר מֻנָּחִים‬
‫ש ַ‬
‫אמַרְ ִ‬
‫ז ֶה לֹא ָ‬
‫לְפָנ ֶיךָ‪.‬‬

‫‪ 9‬‬

‫אמרה קרול גיליגן‪:‬‬

‫אבל ישנה גם בת‪.‬‬
‫זו שחומלת‪.‬‬
‫החומלת‪ ,‬מה היא אומרת? "מהו‬
‫אלוהים הנענה רק לסבלות העברים‬
‫ואינו נענה לסבלות המצרים?"‬

‫אמרי לה‪" :‬ואמר רבי יוחנן‪ :‬מאי דכתיב‬
‫(מהו שכתוב) וְ ל ֹא ָק ַרב זֶ ה ֶאל זֶ ה ָ ּכל‬
‫ַה ָ ּליְ לָ ה? [שמות יד‪ ,‬כ] — בקשו מלאכי‬
‫השרת לומר שירה‪ ,‬אמר הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ :‬מעשה ידי טובעין בים ואתם‬
‫אומרים שירה???"‬
‫[תלמוד בבלי‪ ,‬מגילה י‪ ,‬ע"ב; מסכת סנהדרין לט‪ ,‬ע"ב]‪.‬‬

‫תחִל ּ ָה‬
‫מ ְּ‬
‫ִ‬

‫עוֹבְדֵי ע ֲבוֹדָה ז ָרָ ה הָיו ּ אֲבו ֹתֵ ינו‪ּ ,‬‬
‫וְעַכ ְ ָׁ‬
‫מּקו ֹם לַע ֲבוֹדָתוֹ‪,‬‬
‫ה ָ‬
‫שיו קֵרְ ב ָנו ּ ַ‬
‫ֶׁ‬
‫אמַר י ְי ָ אֱלֹהֵי‬
‫הע ָם‪ ,‬כ ֹּה ָ‬
‫שע ַ אֶל כ ָ ּל ָ‬
‫אמַר‪ :‬ו ַיֹאמֶר י ְהו ֹ ֻ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫שׂרָ אֵל‪ ,‬בְּעֵב ֶר הַנָּהָר י ָ ְׁ‬
‫אב ִי‬
‫תּרַ ח ֲ‬
‫שבו ּאֲבוֹתֵיכ ֶם מֵעו ֹל ָם‪ֶ ,‬‬
‫יִ ְ‬
‫א ַ‬
‫קּח אֶת‬
‫אחֵרִ ים‪ .‬ו ָ ֶ‬
‫אב ִי נ ָחו ֹר‪ ,‬ו ַיַּעַב ְדו ּ אֱלֹהִים ֲ‬
‫אב ְרָ הָם ו ַ ֲ‬
‫ַ‬
‫מעֵב ֶר הַנָּהָר ו ָאו ֹל ֵך ְ או ֹתו ֹ בְּכ ָל אֶרֶ ץ‬
‫אב ְרָ הָם ֵ‬
‫אב ִיכ ֶם אֶת ַ‬
‫ֲ‬
‫תּן ל ְיִצְחָק‬
‫א ֵ‬
‫תּן לו ֹ אֶת יִצְחָק‪ ,‬ו ָ ֶ‬
‫א ֵ‬
‫כ ְ ּנָע ַן‪ ,‬וָאַרְ ב ֶ ּה אֶת ז ַרְ עו ֹ ו ָ ֶ‬
‫שׂע ִיר ל ָרֶ ֶׁ‬
‫שת‬
‫תּן לְע ֵ ָ‬
‫א ֵ‬
‫ש ׂו‪ .‬ו ָ ֶ‬
‫אֶת יַע ֲקֹב וְאֶת ע ֵ ָ‬
‫ש ׂו אֶת הַר ֵּ‬
‫מצְרָ י ִם‪10.‬‬
‫אֹתוֹ‪ ,‬ו ְיַע ֲקֹב וּב ָנ ָיו י ָרְ דו ּ ִ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ ׁ‬
‫ב ָ ּרוּך ְ הוּא‪.‬‬
‫ש ׂרָ אֵל‪ ,‬‬
‫טחָתו ֹ ל ְי ִ ְ‬
‫הב ְ ָ‬
‫שוֹמֵר ַ‬
‫ֶׁ‬
‫ה ֵ‬
‫ה ָ‬
‫אמַר‬
‫ש ָ‬
‫קּץ‪ ,‬לַע ֲש ׂו ֹת כְּמָה ׁ ּ ֶ‬
‫שב אֶת ַ‬
‫ח ּׁ ַ‬
‫קּדו ֹׁש ב ָ ּרוּך ְ הוּא ִ‬
‫ש ַ‬
‫ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫הבְּתָרִ ים‪ ,‬‬
‫אב ִינו ּבִּב ְרִ ית ב ֵ ּין ַ‬
‫אב ְרָ הָם ָ‬
‫לְ ַ‬
‫תדַע כ ִ ּי ג ֵר יִהְי ֶה ז ַרְ ע ֲך ָ בְּאֶרֶ ץ‬
‫אב ְרָ ם‪ ,‬י ָדֹע ֵּ‬
‫ו ַי ּ ֹאמֶר ל ְ ַ‬
‫לֹא לָהֶם‪ ,‬וַע ֲבָ דוּם וְע ִנ ּו ּ אֹתָם אַרְ ב ַ ּע מֵאו ֹת ָׁ‬
‫שנ ָה‪ .‬ו ְג ַם‬
‫א ֶׁ‬
‫שר יַע ֲבֹדו ּ ָד ּן אָנֹכ ִי וְאַחֲ רֵ י כ ֵן יֵצְאו ּ ב ִ ּרְ כ ֻׁש‬
‫אֶת הַג ּו ֹי ֲ‬
‫ג ָ ּדו ֹל‪12 ,11.‬‬

‫‪ 12‬‬

‫אמר דוד ביגמן‪:‬‬

‫"ואהבתם את הגר‪ ,‬כי גרים ֱהיִ יתם‬
‫בארץ מצרים‪[ ".‬דברים י‪ ,‬יט]‬
‫‪ 10‬‬

‫‪ 11‬‬

‫אמר מיכאל מלכיאור‪:‬‬

‫במילים אלו מזכירה לנו ההגדה שארץ‬
‫ישראל אינה מובטחת לנו בירושה‬
‫או בזכות‪ ,‬שהרי אבותינו היו עובדי‬
‫עבודה זרה בבבל‪ .‬כנען אינה נחלת‬
‫אבותינו‪ ,‬ואנו קשורים אל הארץ רק‬
‫מתוקף הבטחת ה' לאברהם‪ .‬עליו מעיד‬
‫ה' שיצווה את בניו "לעשות צדקה‬
‫ומשפט"‪ .‬זו אמנם ברית עולם‪ ,‬אך היא‬
‫מותנית תמיד בהתנהגותנו המוסרית‪,‬‬
‫כפי שהזהיר הנביא יחזקאל‪" :‬ודם‬
‫תשפכו‪ ,‬והארץ תירשו?!"‬
‫עתה‪ ,‬כששבנו לארצנו בחסדי‬
‫ה'‪ ,‬ושוב זכינו ללכת בכל ארץ ישראל‬
‫ולהתיישב בה‪ ,‬עלינו להגן על עצמנו‬
‫ולשמור על ביטחוננו‪ ,‬אך לא לחיות על‬
‫חרבנו‪.‬‬

‫אין אנו נבחנים ביכולתנו לשלוט על‬
‫בחיִ ל ובכוח‪ ,‬כי אם ביכולת‬
‫עם אחר ַ‬
‫לחיות כאן ב'רוחי'‪ .‬דהיינו‪ ,‬לבנות‬
‫חברת מופת‪ .‬אם במצרים נעשינו גרים‬
‫משוללי כל זכויות לקיום‪ ,‬לחירות‬
‫ולאדמה‪ ,‬ובכך היה שורש השעבוד‪,‬‬
‫לא נעשה לזולתנו מה ששנוא עלינו‪.‬‬
‫גם העם הפלסטיני החי עמנו זקוק‬
‫לאדמתו‪ ,‬לקיומו ולחירותו‪.‬‬
‫אך לא מתוך שלום של חילון‪,‬‬
‫המנתק את העם משורשיו‪ ,‬נגיע אל‬
‫המנוחה ואל הנחלה; לא מתוך הפרד‬
‫ומשול‪ ,‬הפחדה ושנאה נגיע לשלום‪.‬‬
‫רק מתוך חיבור אמיץ בין כל בני‬
‫אברהם‪ ,‬יושבי הארץ הזו‪ ,‬תתקיים בנו‬
‫ברכת ה' לאברהם אבינו‪" :‬ונברכו בו כל‬
‫גויי הארץ"‪.‬‬

‫אמר סטיבן מ‪ .‬כהן‪:‬‬

‫מפסקה זו אנו למדים שאומה יכולה‬
‫לשאת עשורים‪ ,‬אפילו מאות שנים‪ ,‬של‬
‫דיכוי והשפלה‪ .‬אולם למרות כל הסבל‪,‬‬
‫יכולה אותה אומה לשגשג בדרכים‬
‫מגוונות‪ ,‬לרבות מבחינה מספרית‪ .‬והיא‬
‫יכולה לפרוח ברוחה‪ ,‬כאשר היא נאחזת‬
‫בתקווה ובביטחון שימיה ללא חירות —‬
‫אישית ולאומית — הם ספורים‪.‬‬
‫כיהודים‪ ,‬אנחנו נושאים את‬
‫זיכרון הריחוק ממולדתנו‪ ,‬כשעזבנו‬
‫אותה והפכנו לגרים בארץ לא לנו‪.‬‬
‫אולם ַעם יכול גם להפוך לזר בארצו‬
‫כאשר נשללות ממנו החירות וזכויות‬
‫האדם הבסיסיות‪.‬‬
‫וחשוב מכל‪ ,‬בדיוק כפי שאנחנו‬
‫היינו גרים בארץ לא לנו‪ ,‬ישמור אותנו‬
‫האל מהפיכת אחרים‪ ,‬על ידינו‪ ,‬לגֵ רים‬
‫בארצם‪.‬‬

‫ההלכה המקובלת מפרשת את אהבת‬
‫הגר כמחויבות לגר צדק שהצטרף‬
‫לשורות האומה‪" ,‬שבא ונכנס תחת‬
‫כנפי השכינה"‪ ,‬כלשון הרמב"ם‪ .‬לעומת‬
‫גישה זו‪ ,‬מסביר הרב יוסף אלבו‪" :‬ולא‬
‫גר צדק בלבד‪ ,‬אלא אפילו על תושב‬
‫שאינו עובד אלילים"‪ .‬ה'חפץ חיים' אף‬
‫עׂשה ממש לאהוב‬
‫מפליג ומונה כמצוַ ת ֵ‬
‫כל גוי הבא לעיר של יהודים‪ ,‬גם אם לא‬
‫חדל לעבוד עבודה זרה‪ .‬לאור פסיקת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬נראים דבריהם של הרב יוסף‬
‫אלבו ושל ה'חפץ חיים' מרחיקי לכת‪.‬‬
‫מה הביא אותם לנקוט עמדה זו?‬
‫התשובה עשויה להתגלות לנו‬
‫מתוך בחינה מעמיקה של שאלת‬
‫הזהות היהודית‪ ,‬אותה ניתן לברר דרך‬
‫התבוננות במצוַ ת הפסח‪ ,‬המהווה‬
‫מרכיב הכרחי בזהות זו‪ .‬הפסח הוא‬
‫חובה מכוננת מבחינה חברתית‪ .‬לגבי‬
‫יהודי שלא חגג את הפסח ואין לו סיבה‬
‫מוצדקת‪ ,‬התורה פסקה "ונכרתה‬
‫הנפש ההיא מעמיה"‪.‬‬

‫הפסח אפוא הוא המצווה המגדירה‬
‫את הזהות היהודית‪ ,‬וניתן להבין‬
‫זאת מבירור שורשו של סיפור יציאת‬
‫מצרים‪.‬‬
‫עיקרו של סיפור יציאת מצרים‬
‫הוא היציאה מן השעבוד אל החירות‪.‬‬
‫העוולה החמורה העולה מסיפור זה‬
‫היא היחס המנוכר לזר‪ .‬יחס זה הוביל‬
‫לעבדות פיזית‪ ,‬לניצול ואף להריגת‬
‫ילדי העברים‪ .‬ההצהרה הגדולה של‬
‫סיפור יציאת מצרים היא ההכרה‬
‫בכבודו של האדם באשר הוא והדאגה‬
‫לזר ולחלש‪ .‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬עמוק‬
‫בתוך הזהות הפרטיקולרית היהודית‬
‫טמונה ההזדהות עם האחר — עם כל‬
‫באי עולם‪ .‬כך מי שאינו מוכן לפתוח‬
‫את לִ בו כאדם לאדם‪ ,‬לא יוכל להיכלל‬
‫בכלל ישראל‪" ,‬ונכרתה הנפש ההיא‬
‫מעמיה"‪ .‬זהות זו היא שפיעמה בלִ בם‬
‫של הרב יוסף אלבו ושל ה'חפץ חיים'‪,‬‬
‫והיא שהביאה אותם לקבוע שגם גר‬
‫תושב ראוי ליחס של אהבה‪ ,‬אפילו אם‬
‫דתו שונה‪.‬‬

‫‪ 15‬‬

‫צֵא וּלְמַד‬

‫מַה ב ִ ּ ֵ‬
‫האֲרַ מִי‬
‫לָב ָן ָ‬
‫ש‬
‫קּ ‬
‫ש ּ‬
‫אב ִינו‪ֶׁ ּ .‬‬
‫פַרְ עֹה‬
‫לַע ֲש ׂו ֹת ל ְיַע ֲקֹב ָ‬
‫קּ ׁ‬
‫לֹא ג ָז ַר אֶל ּ ָא ע ַל הַזְּכ ָרִ ים ו ְלָב ָן ב ִ ּ ֵ‬
‫ש לַע ֲקו ֹר אֶת הַכ ֹּל‪,‬‬
‫מצְרַ יְמָה ו ַיָּג ָר ָׁ‬
‫ֶׁ‬
‫מתֵי‬
‫שם ב ִ ּ ְ‬
‫אב ִי‪ ,‬ו ַיֵּרֶ ד ִ‬
‫מּי אֹב ֵד ָ‬
‫אמַר‪ :‬אֲרַ ִ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫ו ַיְהִי ָׁ‬
‫שם ל ְגו ֹי ג ָ ּדו ֹל‪ ,‬ע ָצוּם ו ָרָב‪.‬‬
‫מע ָט ‪,‬‬
‫ְ‬

‫מצְרַ יְמָה‪ :‬אָנוּס ע ַל ּ‬
‫ו ַיָּג ָר ָׁ‬
‫שם‪:‬‬
‫ה ִדּב ּוּר‪ .‬‬
‫פִי ַ‬
‫ו ַי ֵרֶ ד ִ‬
‫ה ְׁ‬
‫מּד ֶׁ‬
‫ת ֵ‬
‫מצְרַ י ִם אֶל ּ ָא‬
‫קּע ַ ב ְ ּ ִ‬
‫ש ַּ‬
‫אב ִינו ּ ל ְ ִ‬
‫שלֹא י ָרַ ד יַע ֲקֹב ָ‬
‫מְל ַ ֵ‬
‫אמַר‪ :‬ו ַי ּ ֹאמְרו ּאֶל ּ‬
‫שם‪ֶׁ ,‬‬
‫ל ָגוּר ָׁ‬
‫פַרְ עֹה‪ ,‬ל ָגוּר בָּאָרֶ ץ ב ָ ּאנו‪ּ ,‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫א ֶׁ‬
‫שר לַעֲבָדֶיך‪ ָ,‬כ ִ ּי כָב ֵד הָרָ ע ָב בְּאֶרֶ ץ‬
‫כ ִ ּי אֵין מִרְ ע ֶה ל ַצ ּ ֹאן ֲ‬
‫ָ‬
‫תּה י ֵ ְׁ‬
‫מע ָט‪:‬‬
‫שבו ּ נ ָא עֲבָדֶיך בְּאֶרֶ ץ ג ּ ֹשֶן‪ .‬בִּמְתֵ י ְ‬
‫כ ְ ּנָע ַן‪ ,‬וְע ַ ָ‬
‫אמַר‪ :‬ב ְ ּ ִׁ‬
‫מצְרָ יְמָה‪,‬‬
‫שבְע ִים נֶפֶשׁ י ָרְדו ּאֲבוֹתֶיך ָ ִ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫כְּמָה ׁ ּ ֶ‬
‫ָ‬
‫ָ‬
‫שמַי ִם ל ָרֹב‪.‬‬
‫ה ּׁ ָ‬
‫שׂמְך י ְי ָ אֱלֹהֶיך כ ְ ּכוֹכְב ֵי ַ‬
‫תּה ָ‬
‫וְע ַ ָ‬
‫מּד ֶׁ‬
‫ו ַיְהִי ָׁ‬
‫שהָיו ּ‬
‫מְל ַ ֵ‬
‫שם ל ְגו ֹי‪ :‬‬
‫מצֻיָּנ ִים ָׁ‬
‫אמַר‪ :‬וּב ְנ ֵי‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫שם‪ .‬ג ָ ּדו ֹל‪ ,‬ע ָצוּם‪ :‬כְּמָה ׁ ּ ֶ‬
‫ש ׂרָ אֵל ְ‬
‫יִ ְ‬
‫ש ׂרָ אֵל ּ‬
‫פָרו ּו ַי ִ ּ ְׁ‬
‫מּל ֵא‬
‫ת ָ‬
‫שרְ צו ּו ַיִּרְ ב ּו ּו ַיַּעַצְמו ּבִּמְאֹד מְאֹד‪ ,‬ו ַ ִּ‬
‫יִ ְ‬
‫שׂדֶה‬
‫אמַר‪ :‬רְ בָב ָה כְּצֶמַח ַ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫האָרֶ ץ אֹתָם‪ .‬ו ָרָב‪ :‬כְּמָה ׁ ּ ֶ‬
‫ָ‬
‫ה ָּ‬
‫ְ‬
‫תּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָי ִים‪ָׁ ,‬‬
‫שדַי ִם נ ָכֹנו ּ‬
‫תּג ְ ְד ּל ִי ו ַ ָ‬
‫תּרְ ב ִ ּי ו ַ ִ‬
‫תּיך‪ ,‬ו ַ ִ‬
‫ת ִ‬
‫נְ ַ‬
‫ת ע ֵרֹם וְע ֶרְ י ָה‪.‬‬
‫א ְּ‬
‫מחַ‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫שׂע ָרֵ ך ְ צִ ֵּ‬
‫וּ ְ‬

‫מגביהים את הכוס השנייה‬

‫וְהִיא ‬

‫מדָה‬
‫שע ָ ְ‬
‫ֶׁ‬

‫לַאֲבוֹתֵינו ּ ו ְל ָנו‪ֶׁ ּ .‬‬
‫אחָד ב ִ ּלְב ָד עָמַד‬
‫של ּ ֹא ֶ‬
‫ע ָל ֵינו ּ לְכ ַלּוֹתֵנו‪ ּ ,‬אֶל ּ ָא ֶׁ‬
‫שבְּכ ָל ד ּו ֹר ו ָדו ֹר‬
‫קּדו ֹׁש ב ָ ּרוּך ְ‬
‫ה ָ‬
‫מדִים ע ָל ֵינו ּלְכ ַלּוֹתֵנו‪ ּ .‬ו ְ ַ‬
‫עו ֹ ְ‬
‫‪14, 13‬‬
‫מצִּיל ֵנו ּמִיָּדָם‪.‬‬
‫הוּא ַ‬

‫והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪ ,‬היא‬
‫שלימדה אותנו — "סּור ֵמ ָרע וַ ֲע ֵׂשה טֹוב‬
‫ׁשלֹום וְ ָר ְד ֵפהּו" [תהילים לד‪ ,‬טו]‪.‬‬
‫ַ ּב ֵ ּקׁש ָ‬
‫והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪,‬‬
‫בֹותם לְ ִא ִּתים‪,‬‬
‫מפני ש"וְ ִכ ְּתתּו ַח ְר ָ‬
‫שא גֹוי ֶאל‬
‫יהם לְ ַמזְ ֵמרֹות‪ ,‬ל ֹא יִ ּ ָ ׂ‬
‫יתֹות ֶ‬
‫ֵ‬
‫וַ ֲחנִ‬
‫גּ ֹוי ֶח ֶרב‪ ,‬וְ ל ֹא יִ לְ ְמדּו עֹוד ִמלְ ָח ָמה"‬

‫והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪ ,‬שהרי‬
‫ש"א ֶמת ֵמ ֶא ֶרץ ִּת ְצ ָמח‪ ,‬וְ ֶצ ֶדק‬
‫ֱ‬
‫לימדתנו‬
‫ִמ ּׁ ָש ַמיִ ם נִ ְׁש ָקף" [תהילים פה‪ ,‬יב]‪.‬‬

‫אמר דורון רבינוביץ‪:‬‬

‫השנאה עדיין עוקבת אחרינו לכל‬
‫מקום‪ .‬המבקשים להשמידנו ברחבי‬
‫העולם עשויים להיות אפילו רבים‬
‫מאתנו‪ .‬אולם היום אנחנו מסוגלים‬
‫להגן על אמונותינו‪ .‬אנחנו מסוגלים‬
‫להיאבק על זכויותינו‪ .‬ומעל לכל‪ ,‬אנחנו‬
‫מסוגלים להתאחד עם אנשים אחרים‬
‫כדי להתגבר על שנאה ורדיפה‪ .‬זוהי‬

‫‪ 14‬‬

‫אמר ס‪ .‬דניאל אברהם‪:‬‬

‫[ישעיהו ב‪ ,‬ד]‪.‬‬

‫מניחים את הכוס‬

‫‪ 13‬‬

‫אשכנזים מוסיפים‪:‬‬

‫ההבטחה העתיקה לגאולה ולמחילה‬
‫שהייתה להשראה כבר לאבותינו‪ .‬זוהי‬
‫הברית שמושיעה אותנו הן מגורל‬
‫של מדוכאים‪ ,‬הן מגורל של מדכאים;‬
‫שמגנה עלינו הן מהיות ֶשה‪ ,‬הן מהיות‬
‫טורף‪ .‬זוהי הברית שעוזרת לנו להיות‬
‫בני אדם‪.‬‬

‫תב ּוֹסֶסֶת ב ְ ּ ָדמָי ִך‪ ְ,‬ו ָאֹמַר ל ָך ְ ב ְ ּ ָדמַי ִך ְ חֲי ִי‪ ,‬ו ָאֹמַר ל ָך ְ‬
‫מ ְ‬
‫אע ֱבֹר ע ָל ַי ִך ְ וָאֶרְ אֵך ְ ִ‬
‫וָ ֶ‬
‫ְ‬
‫ב ְ ּ ָדמַי ִך חֲי ִי‪.‬‬

‫"כי‬
‫והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪ּ ִ ,‬‬
‫ִאם ֲעׂשֹות ִמ ׁ ְש ָּפט וְ ַא ֲה ַבת ֶח ֶסד וְ ַה ְצנֵ ַע‬
‫לֶ ֶכת ִעם ֱאל ֶֹה ָ‬
‫יך" [מיכה ו‪ ,‬ח]‪.‬‬

‫והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪ ,‬וציוותה‬
‫"צ ֶדק ֶצ ֶדק ִּת ְר ֹּדף לְ ַמ ַען ִּת ְחיֶ ה‬
‫עלינו ֶ‬
‫וְ יָ ַר ׁ ְש ָּת ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר יְ הוָ ה ֱאל ֶֹה ָ‬
‫יך נ ֵֹתן‬
‫לָ ְך" [דברים טז‪ ,‬כ]‪.‬‬
‫אז מי היא שעמדה לאבותינו ולנו? איזו‬
‫זכות ואיזו ברית? איזו זיקה אל ההוויה‬
‫ואל אחינו בני האדם? לא קיפוח החלש‪,‬‬
‫לא כוח הזרוע‪ ,‬לא ניצול הגר‪ .‬אלא צדק‪.‬‬
‫חסד‪ .‬שלום‪ .‬והיא שעמדה לאבותינו‬
‫ולנו‪ ,‬בכל דור ודור‪ .‬והרי בכל דור ודור‬
‫חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא‬
‫ממצרים‪ .‬היא שליוותה אותנו לאורך‬
‫הדורות מצווה אותנו לראות את כל בני‬
‫האדם כזכאים לחירות‪.‬‬

‫אמר יונתן (‪ )J.J.‬גולדברג‪:‬‬

‫להגדה המסורתית‪ ,‬לסיפור חג הפסח‪,‬‬
‫יש שלוש התחלות נפרדות‪ ,‬שלכל אחת‬
‫משמעות שונה‪" :‬עבדים היינו לפרעה‬
‫במצרים"; וכן‪" ,‬מתחילה עובדי עבודה‬
‫זרה היו אבותינו"; וכן‪" ,‬ארמי אובד אבי‪,‬‬
‫וירד מצרימה"‪ .‬אלה מזכירים לנו את‬
‫מגוון צורות השחרור הגלומות ביציאת‬

‫מצרים‪ :‬שחרור מעבדות ודיכוי‪,‬‬
‫מבורות ואמונות תפלות ומחוסר בית‬
‫ודיכוי‪ .‬ומה עלינו להסיק מכל אלה?‬
‫הסיפור מסכם‪ :‬ש"בכל דור ודור חייב‬
‫אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא‬
‫ממצרים"‪ .‬סיפורים אלה אינם שיעורי‬
‫היסטוריה אלא מדריך לימינו‪.‬‬

‫ו ַיְע ַנ ּוּנו‪ּ ,‬‬
‫מצְרִ ים ‬
‫ה ִּ‬
‫ו ַיָּרֵ עו ּאֹתָנו ּ ַ‬
‫‪15‬‬
‫ק ָׁ‬
‫תּנו ּע ָל ֵינו ּע ֲבֹדָה ָ‬
‫שה‪.‬‬
‫ו ַי ִ ְ‬
‫כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫מצְרִ ים‪ :‬‬
‫ה ִּ‬
‫ו ַיָּרֵ עו ּאֹתָנו ּ ַ‬
‫חכְמָה לו ֹ ּ‬
‫חמָה‪,‬‬
‫תקְרֶ אנ ָה מִל ְ ָ‬
‫פֶן י ִרְ ב ֶ ּה‪ ,‬וְהָי ָה כ ִ ּי ִ‬
‫ת ַ‬
‫הב ָה נ ִ ְ‬
‫ָ‬
‫האָרֶ ץ‪.‬‬
‫ו ְנוֹסַף ג ַם הוּא ע ַל ש ׂנְאֵינו ּו ְנ ִלְחַם ב ָ ּנו‪ ּ ,‬וְע ָל ָה מִן ָ‬
‫כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫ו ַיְע ַנ ּוּנוּ‪ :‬‬
‫מע ַן ע ַנ ֹּתו ֹ בְּסִב ְלֹתָם‪ .‬ו ַיִּב ֶן ע ָרֵ י‬
‫מסִּים ל ְ ַ‬
‫ש ׂרֵ י ִ‬
‫ש ׂימו ּע ָל ָיו ָ‬
‫ו ַי ָ ּ ִ‬
‫מסְכ ְ ּנו ֹת לְפַרְ עֹה‪ ,‬אֶת ּ‬
‫מסֵס‪.‬‬
‫פִתֹם וְאֶת רַ ע ַ ְ‬
‫ִ‬
‫כְּמָה ֶׁ‬
‫ק ָׁ‬
‫תּנו ּע ָל ֵינו ּע ֲבֹדָה ָ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫שה‪ :‬‬
‫ו ַי ִ ְ‬
‫ש ׂרָ אֵל בְּפָרֶ ך‪ְ.‬‬
‫מצְרַ י ִם אֶת ב ְ ּנ ֵי י ִ ְ‬
‫ו ַיַעֲב ִדו ּ ִ‬

‫ו ַנִּצְע ַק אֶל י ְי ָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינו‪ ּ ,‬ו ַי ִ ּ ְׁ‬
‫שמַע י ְי ָ‬
‫אֶת קֹל ֵנו‪ ּ ,‬ו ַיַּרְ א אֶת ע ָנ ְי ֵנו ּ וְאֶת עֲמָל ֵנו ּ‬
‫‪16‬‬
‫חצֵנו‪ּ .‬‬
‫וְאֶת ל ַ ֲ‬
‫‪ 16‬‬

‫אמרה סוזן טלווה‪:‬‬

‫ונצעק אל יהוה אלוהי אבותינו‪ ,‬וישמע‬
‫יהוה את קולנו וירא את עוניינו ואת‬
‫עמלנו ואת לחצנו [דברים כו‪ ,‬ז]‪.‬‬
‫ונצעק אל יהוה אלוהי אבותינו‪ :‬בשנת‬
‫החמישים לכיבוש הגדה המערבית‬
‫ורצועת עזה‪ ,‬הצעקות בוקעות‬
‫מפיות היגעים ממלחמה‪ .‬משפחות‬
‫ישראליות ופלסטיניות קרועות לגזרים‬
‫וזועקות בגלל חיים וחלומות אבודים‪.‬‬
‫כולנו זועקים בגלל אלה שהוקרבו‬
‫מפחד‪ ,‬לשם נקמה; בגלל עשורים של‬
‫טראומה‪.‬‬
‫וישמע יהוה את קולנו‪ :‬כשם‬
‫שהגר בכתה על בנה ישמעאל‪ .‬למדנו‬
‫שכאשר היינו מוכנים להקריב את‬
‫ה'אחר'‪ ,‬נמצא שאנו‬
‫ֵ‬
‫חיי בנה של הגר‪,‬‬
‫מוכנים להקריב גם את בננו שלנו‬
‫[בראשית כא‪ ,‬כב]‪.‬‬

‫וירא את עוניינו‪ :‬הסבל שאנו‬
‫גורמים עם כל הריסת בית‪ ,‬עם כל‬
‫צמצום באספקת מים‪ ,‬עם כל ניתוק‬
‫משפחות מאדמתן‪ ,‬מעציהן‪ ,‬זו מזו‪.‬‬
‫את עמלנו‪ :‬המשא הכבד שהסבל‬
‫המתמשך הנגרם על ידי הכיבוש מטיל‬
‫על נשמת העם‪ ,‬שהצטווה להיות שוחר‬
‫שלום ומבקש צדק‪ ,‬ולראות שהכל‬
‫נבראו בצלם אלוהים [תהלים לד; דברים טז‪,‬‬
‫כ; בראשית א‪ ,‬כו]‪.‬‬

‫ואת לחצנו‪ :‬אם אדם אחד אינו‬
‫חופשי‪ ,‬איש אינו חופשי‪ .‬הלוואי‬
‫שנקדש את שנת החמישים בסיום‬
‫כיבוש הגדה המערבית ורצועת‬
‫עזה‪ ,‬ונכריז על החירות של העמים‬
‫בישראל ובפלסטין לחיות בלא מורא‬
‫ובשגשוג הדדי‪ ,‬כדי שהכל יזכו בברכות‬
‫ובהבטחת השוויון והצדק של שנת‬
‫היובל [ויקרא כה‪ ,‬י]‪.‬‬

‫כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫ו ַנִּצְע ַק אֶל י ְי ָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ‪ :‬‬
‫מצְרַ י ִם‪ ,‬ו ַיֵּאָנ ְחו ּ‬
‫ההֵם ו ַיָּמָת מֶל ֶך ְ ִ‬
‫ו ַיְהִי ב ַיָּמִים הָרַ ב ִ ּים ָ‬
‫תע ַל ַׁ‬
‫שוְעָתָם אֶל‬
‫הע ֲבוֹדָה ו ַיִּזְע ָקו‪ ּ ,‬ו ַ ַּ‬
‫ש ׂרָ אֵל מִן ָ‬
‫ב ְנ ֵי י ִ ְ‬
‫הע ֲבֹדָה‪.‬‬
‫האֱלֹהִים מִן ָ‬
‫ָ‬

‫אֲנ ִי ו ְלֹא מַלְאָך ְ‬

‫מצְרַ י ִם ב ַ ּל ּ ַי ְל ָה הַזֶּה‪ :‬‬
‫תּי בְאֶרֶ ץ ִ‬
‫וְעָב ַרְ ִ‬
‫ש ׂרָ ף‬
‫אֲנ ִי ו ְלֹא ָ‬
‫מצְרַ י ִם‪ :‬‬
‫הכ ֵ ּיתִי כ ָ ּל ב ְכו ֹר בְּאֶרֶ ץ ִ‬
‫וְ ִ‬
‫ש ׂה ְׁ‬
‫של ִיחַ‪.‬‬
‫ה ּׁ ָ‬
‫שפָטִים‪ :‬אֲנ ִי ולֹא ַ‬
‫אע ֱ ֶ‬
‫מצְרַ י ִם ֶ‬
‫וּבְכ ָל אֱלֹהֵי ִ‬
‫אחֵר‪.‬‬
‫אֲנ ִי י ְי ָ‪ :‬אֲנ ִי הוּא ולֹא ַ‬

‫אמַר‪ :‬ו ַי ִ ּ ְׁ‬
‫כְּמָה ֶׁ‬
‫ו ַי ִ ּ ְׁ‬
‫שמַע אֱלֹהִים‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫שמַע י ְי ָ אֶת קֹל ֵנוּ‪ :‬‬
‫א ָ‬
‫אב ְרָ הָם‪ ,‬אֶת‬
‫קתָם‪ ,‬ו ַיִּזְכ ּו ֹר אֱלֹהִים אֶת ב ְ ּרִ יתו ֹ אֶת ַ‬
‫אֶת נ ַ ֲ‬
‫יִצְחָק וְאֶת יַע ֲקֹב‪.‬‬

‫ה ֶדּב ֶר‪ ,‬כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫זו ֹ ַ‬
‫ב ְ ּי ָד חֲזָקָה‪ :‬‬
‫ָ‬
‫א ֶׁ‬
‫שׂדֶה‪ ,‬בַּסּוּסִים‪ ,‬בַּחֲמֹרִ ים‪,‬‬
‫מקְנ ְך ֲ‬
‫הִנ ֵ ּה י ַד י ְי ָ הו ֹי ָה ב ְ ּ ִ‬
‫שר ב ַ ּ ָּ‬
‫ב ַ ּגְּמַל ּ ִים‪ ,‬בַּבָּקָר וּב ַצ ּ ֹאן‪ֶ ,‬דב ֶר כָּב ֵד מְאֹד‪.‬‬

‫ו ַיַּרְ א אֶת ע ָנ ְי ֵנוּ‪ :‬זו ֹ ּ‬
‫ישוּת ֶד ּרֶ ך ְ אֶרֶ ץ‪ ,‬כְּמָה ֶׁ‬
‫פְרִ ׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫ש ׂרָ אֵל ו ַיֵּדַע אֱלֹהִים‪.‬‬
‫ו ַיַּרְ א אֱלֹהִים אֶת ב ְ ּני י ִ ְ‬

‫החֶרֶב‪ ,‬כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫זו ֹ ַ‬
‫וּב ִז ְרֹע ַ נ ְטוּי ָה‪ :‬‬
‫וְחַרְ ב ּו ֹ ְׁ‬
‫שלוּפָה ב ְ ּי ָדוֹ‪ ,‬נ ְטוּי ָה ע ַל י ְרוּשָל ַי ִם‪.‬‬

‫הב ָ ּנ ִים‪ .‬כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫אֵלּו ּ ַ‬
‫וְאֶת עֲמָל ֵנוּ‪ :‬‬
‫ת ְׁ‬
‫תחַיּוּן‪.‬‬
‫הב ַ ּת ְּ‬
‫של ִיכ ֻהו ּוְכ ָל ַ‬
‫הב ֵ ּן הַיִּלּו ֹד הַי ְאֹרָ ה ַּ‬
‫כ ָ ּל ַ‬

‫שכ ִינ ָה‪ ,‬כְּמָה ֶׁ‬
‫זו ֹ ג ִלּוּי ְׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫וּב ְמֹרָ א ג ָ ּדֹל‪ :‬‬
‫או ֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים ל ָבֹא ל ָ ַ‬
‫מקֶרֶב ג ּו ֹי בְּמַסֹּת‬
‫קחַת לו ֹ גו ֹי ִ‬
‫חמָה וּב ְי ָד חֲזָקָה וּב ִז ְרוֹע ַ נ ְטוּי ָה‪,‬‬
‫ב ְ ּאֹתֹת וּב ְמוֹפְתִים‪ ,‬וּבְמִל ְ ָ‬
‫א ֶׁ‬
‫ש ׂה לָכ ֶם י ְי ָ אֱלֹהֵיכ ֶם‬
‫שר ע ָ ָ‬
‫וּב ְמו ֹרָ אִים ג ְ ּדֹל ִים‪ ,‬כ ְ ּכֹל ֲ‬
‫מצְרַ י ִם לְע ֵינ ֶיך‪ָ.‬‬
‫בְ ּ ִ‬

‫י ְי ָ‬
‫ו ַיּוֹצִאֵנו ּ ‬
‫ב ְ ּי ָד‬
‫מצְרַ י ִם ‬
‫מ ִ‬
‫ִ‬
‫חֲזָקָה ‬
‫וּב ִז ְרֹע ַ‬
‫וּב ְמֹרָ א‬
‫נ ְטוּי ָה‪ ,‬‬
‫וּב ְאֹתוֹת‬
‫ג ָ ּדֹל‪ ,‬‬
‫וּב ְמֹפְתִים‬
‫ ‬

‫טּה‪ ,‬כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫מ ֶ‬
‫ה ַּ‬
‫ז ֶה ַ‬
‫וּב ְאֹתו ֹת‪ :‬‬
‫א ֶׁ‬
‫ת ַ‬
‫טּה הַזֶּה ִּ‬
‫מ ֶ‬
‫ה ַּ‬
‫וְאֶת ַ‬
‫ש ׂה ב ּו ֹ אֶת הָאֹתֹת‪.‬‬
‫תע ֲ ֶ‬
‫שר ַּ‬
‫קּח ב ְ ּיָדְך‪ֲ ָ,‬‬

‫ז ֶה הַדֹּחַק‪ ,‬כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪ :‬ו ְג ַם רָ אִיתִי‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫חצֵנוּ‪ :‬‬
‫וְאֶת ל ַ ֲ‬
‫א ֶׁ‬
‫חצִים אֹתָם‪.‬‬
‫מצְרַ י ִם ל ֹ ֲ‬
‫שר ִ‬
‫אֶת הַל ּ ַחַץ ֲ‬

‫ש ׂרָ ף‪,‬‬
‫מצְרַ י ִם‪ :‬לֹא ע ַל יְדֵי מַלְאָך‪ ְ,‬ו ְלֹא ע ַל יְדֵי ָ‬
‫מ ִ‬
‫ו ַיּוֹצִאֵנו ּי ְי ָ ִ‬
‫קּדו ֹׁש ב ָ ּרוּך ְ הוּא בִּכ ְבו ֹדו ֹ‬
‫ו ְלֹא ע ַל יְדֵי ָׁ‬
‫ה ָ‬
‫של ִיחַ‪ ,‬אֶל ּ ָא ַ‬
‫וּבְעַצְמוֹ‪ֶׁ .‬‬
‫מצְרַ י ִם ב ַ ּל ּ ַי ְל ָה הַזֶּה‪,‬‬
‫תּי בְאֶרֶ ץ ִ‬
‫אמַר‪ :‬וְעָב ַרְ ִ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫המָה‪ ,‬וּבְכ ָל‬
‫אדָם וְע ַד ב ְ ּ ֵ‬
‫מ ָ‬
‫מצְרַ י ִם ֵ‬
‫הכ ֵ ּיתִי כ ָ ּל ב ְ ּכו ֹר בְּאֶרֶ ץ ִ‬
‫וְ ִ‬
‫שפָטִים‪ .‬אֲנ ִי י ְי ָ‪17.‬‬
‫ש ׂה ְׁ‬
‫אע ֱ ֶ‬
‫מצְרַ י ִם ֶ‬
‫אֱלֹהֵי ִ‬

‫‪ 17‬‬

‫אמרה רחל אליאור‪:‬‬

‫העם היהודי הוא קהילת זיכרון‬
‫המצּווָ ה לזכור‪ ,‬לספר ולהנחיל מדור‬
‫לדור מושגים מופשטים נצחיים‬
‫היוצרים מילון מקודש של דעת‪ ,‬אמת‬
‫וצדק‪ ,‬אחווה‪ ,‬שוויון‪ ,‬שלום וחירות‬
‫כגון‪' :‬אלוהי צדק ואמת'‪' ,‬דעת אמת‬
‫וצדק'‪' ,‬דרור'‪' ,‬בני חורין'‪' ,‬צדק צדק‬
‫תרדוף'‪' ,‬שבת קודש'‪' ,‬ברית עולם'‬
‫ועוד‪ .‬מושגי תשתית אלה‪ ,‬הקושרים‬
‫בין שבועה וברית עולם‪ ,‬עדות וזיכרון‬
‫לבין שבעת מועדי דרור ושבתות‬
‫של חירות‪ ,‬ומבוססים על ברית‬
‫בין האל לעמו (המקדשים שניהם‬
‫את החירות) — מושגים אלה אינם‬
‫תלויים בשום מרחב גשמי או בתנאים‬
‫מקדמיים‪ ,‬אלא רק במרחב מופשט‬
‫של מחויבות בלתי מתפשרת לחירות‬
‫ושוויון‪ ,‬לאמת וצדק‪ .‬בזיכרון העם‬
‫היהודי מושגים אלה נשמעו לראשונה‬
‫משמים‪ ,‬מפי אל המציג עצמו חזור‬
‫ַ‬
‫"אנ ִֹכי ה' ֱאל ֶֹה ָ‬
‫יך ֲא ׁ ֶשר‬
‫ושנה בתיאור ָ‬

‫את ָ‬
‫יך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵ ּבית ֲע ָב ִדים"‪,‬‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ֵ‬
‫התובע האזנה וקשב למצוותיו בתוקף‬
‫השחרור האלוהי מעבדות לחירות‪.‬‬
‫דברי האל על שבועת השביעיות‬
‫של החירות‪ ,‬השוויון והצדק נכתבו בידי‬
‫נביאים‪ ,‬כוהנים ולוויים שקידשו את‬
‫מחזורי הזמן המקודש‪ .‬אלה נודעים‬
‫כמועדי דרור ומקראי קודש‪ ,‬וכוללים‬
‫את השבת‪ ,‬השביתה והחירות מכל‬
‫עמל‪ ,‬שעבוד ועבודה‪ ,‬את שבעת מועדי‬
‫ה' בשבעת חודשי השנה הראשונים‪,‬‬
‫ובראשם חג החירות‪ ,‬ואת זמן השמיטה‬
‫והיובל‪ .‬העם היהודי הוא העם היחיד‬
‫בעולם שמתחיל את סיפורו ההיסטורי‬
‫בסיפור העבדות כדי להבהיר באופן‬
‫נחרץ שהחירות היא מתת אל נצחית‬
‫ומקודשת‪ ,‬בלתי מותנית‪ ,‬המחויבת‬
‫בשמירה מחזורית של מחזורי שביתה‬
‫וחירות‪ ,‬ואילו כל שעבוד הוא זמני ודינו‬
‫לחלוף מהעולם‪.‬‬

‫ה ָד ּם‪ ,‬כְּמָה ֶׁ‬
‫אמַר‪:‬‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫ז ֶה ַ‬
‫וּב ְמֹפְתִים‪ :‬‬
‫ֵש וְתִימְרו ֹת ע ָ ָׁ‬
‫שמַי ִם וּבָאָרֶ ץ‪ָ ,‬ד ּם וָא ׁ‬
‫שן‪.‬‬
‫תּי מוֹפְתִים ב ַ ּ ׁ ּ ָ‬
‫ת ִ‬
‫ו ְנ ָ ַ‬

‫עדות ספרד‬
‫נוהגים להביא קערת מים ועורך הסדר‬
‫שופך בה יין מכוסו שלוש פעמים‬
‫בעת אמירת המילים‪:‬‬

‫עדות אשכנז‬
‫נוהגים להטיף יין מן הכוס בעזרת‬
‫האצבע שלוש פעמים בעת אמירת‬
‫המילים‪:‬‬

‫ֵש וְתִימְרו ֹת ע ָ ָׁ‬
‫ָד ּם וָא ׁ‬
‫שן‪.‬‬
‫אחֵר‪ :‬‬
‫ָדב ָר ַ‬
‫וּב ִז ְרֹע ַ נ ְטוּי ָה ְׁ‬
‫תּי ִם‪ ,‬‬
‫ש ַ‬
‫וּב ְאֹתו ֹת ְׁ‬
‫תּי ִם‪ ,‬‬
‫ש ַ‬

‫ב ְ ּי ָד חֲזָקָה ְׁ‬
‫תּי ִם‪,‬‬
‫ש ַ‬
‫וּב ְמֹרָ א ג ָ ּדֹל ְׁ‬
‫תּי ִם‪,‬‬
‫ש ַ‬
‫וּב ְמֹפְתִים ְׁ‬
‫תּי ִם‪.‬‬
‫ש ַ‬

‫מכ ּו ֹת ֶׁ‬
‫ה ָ‬
‫מצְרִ ים‬
‫ה ִּ‬
‫קּדו ֹׁש ב ָ ּרוּך ְ הוּא ע ַל ַ‬
‫הב ִיא ַ‬
‫ש ֵ‬
‫ש ׂר ַ‬
‫אֵלּו ּע ֶ ֶ‬
‫מצְרַ י ִם‪ ,‬וְאֵלּו ּהֵן‪18 :‬‬
‫בְ ּ ִ‬

‫שחִין‬
‫ְׁ‬
‫ב ָ ּרָ ד‬
‫אַרְ ב ֶ ּה‬
‫שך ְ‬
‫ח ֹ ֶׁ‬

‫ָד ּם‬
‫צְפַרְ ֵדּע ַ‬
‫כ ִ ּנ ִ ּים ‬
‫ע ָרוֹב‬
‫ֶדּבֶר ‬

‫מכ ַ ּת ב ְ ּכו ֹרו ֹת‬
‫ַ‬

‫מּנ ִים‪:‬‬
‫רַ ב ִ ּי י ְהוּדָה הָי ָה נוֹתֵן בָּהֶם סִ ָ‬

‫ְדּצַ“ך ְ ‬
‫‪ 18‬‬

‫ע ַ ַד ׁ‬
‫אחַ“ב‬
‫“ש ב ְ ּ ַ‬

‫אמר מייקל וולצר‪:‬‬

‫מאז ומעולם הביכו עשר המכות‬
‫יהודים ליברלים ואנשי שמאל‪ .‬מדוע‬
‫ִה ְק ָשה האל את לבו של פרעה כאשר‬
‫היה יכול באותה מידה לרכך אותו‪,‬‬
‫להתחיל את מסעם של בני ישראל‬
‫מוקדם יותר ולחסוך את הסבל הנורא‬
‫של המצרים? לכן אנחנו טובלים אצבע‬
‫ומטיפים מהיין כדי להפחית מהנאתנו‬
‫מסבל המצרים‪ .‬אבל מוטב היה‬
‫להתמקד בכאב ולחשוב על אפשרות‬
‫אחרת של גאולה‪ .‬ההיסטוריה אינה‬
‫קבועה מראש‪.‬‬

‫דמיינו אל שהיה מכיר את אמנת ז'נבה‬
‫וממקד את מגפותיו רק נגד פרעה ונגד‬
‫קציניו‪ .‬דמיינו פרעה שנִ שבּ ה בקסמו‬
‫של בנו המאומץ משה‪ .‬דמיינו שביתה‬
‫כללית של בני ישראל יחד עם‪ ,‬אולי‪,‬‬
‫התושבים האחרים של אותו "בית‬
‫עבדים״‪ .‬ישנן דרכים רבות להיחלץ‬
‫ממצב רע‪ .‬ישנן חלופות רבות לחשוב‬
‫עליהן‪ ,‬הן למדוכאים והן למדכאים‪.‬‬

‫מִנ ַ ּי ִן ֶׁ‬
‫מכ ָ ּה‬
‫שכ ָ ּל ַ‬
‫רַ ב ִ ּי אֱל ִיע ֶז ֶר אוֹמֵר‪ :‬‬
‫מכ ָ ּה ֶׁ‬
‫ה ָ‬
‫מצְרַ י ִם‬
‫מצְרִ ים ב ְ ּ ִ‬
‫ה ִּ‬
‫קּדו ֹׁש ב ָ ּרוּך ְ הוּא ע ַל ַ‬
‫הב ִיא ַ‬
‫ש ֵ‬
‫וּ ַ‬
‫א ּ‬
‫אמַר‪ :‬י ְ ַׁ‬
‫מכ ּו ֹת? ֶׁ‬
‫הָיְתָה ֶׁ‬
‫פוֹ‪,‬‬
‫של ּ ַח ב ָ ּם חֲרו ֹן ַ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫של אַרְ ב ַ ּע ַ‬
‫מ ְׁ‬
‫אחַת‪,‬‬
‫אכ ֵי רָ ע ִים‪ .‬עֶב ְרָ ה ַ‬
‫שלַחַת מַל ְ ֲ‬
‫עֶב ְרָ ה ו ָזַע ַם וְצָרָ ה‪ִ ,‬‬
‫מ ְׁ‬
‫ש ׁ‬
‫תּי ִם‪ ,‬וְצָרָ ה ָׁ‬
‫ו ָזַע ַם ְׁ‬
‫אכ ֵי רָ ע ִים אַרְ ב ַ ּע‪.‬‬
‫שלַחַת מַל ְ ֲ‬
‫לש‪ִ ,‬‬
‫ש ַ‬
‫מכ ּו ֹת וְע ַל הַיָּם‬
‫מצְרַ י ִם ל ָקו ּ אַרְ בָּע ִים ַ‬
‫תּה‪ :‬ב ְ ּ ִ‬
‫מע ַ ָ‬
‫אֱמו ֹר ֵ‬
‫מכ ּו ֹת‪.‬‬
‫ל ָקו ּמָאתַי ִם ַ‬
‫מִנ ַ ּי ִן ֶׁ‬
‫מכ ָ ּה‬
‫מכ ָ ּה ו ּ ַ‬
‫שכ ָ ּל ַ‬
‫רַ ב ִ ּי עֲקִיב ֶא אוֹמֵר‪ :‬‬
‫ֶׁ‬
‫ה ָ‬
‫מצְרַ י ִם הָיְתָה‬
‫מצְרִ ים ב ְ ּ ִ‬
‫ה ִּ‬
‫קּדו ֹׁש ב ָ ּרוּך ְ הוּא ע ַל ַ‬
‫הב ִיא ַ‬
‫ש ֵ‬
‫א ּ‬
‫אמַר‪ :‬י ְ ַׁ‬
‫מכ ּו ֹת? ֶׁ‬
‫חמ ׁ‬
‫ֶׁ‬
‫פוֹ‪ ,‬עֶב ְרָ ה‬
‫של ּ ַח ב ָ ּם חֲרו ֹן ַ‬
‫שנ ֶ ּ ֱ‬
‫ֵש ַ‬
‫של ָ‬
‫א ּ‬
‫מ ְׁ‬
‫אחַת‪,‬‬
‫פו ֹ ַ‬
‫אכ ֵי רָ ע ִים‪ .‬חֲרו ֹן ַ‬
‫שלַחַת מַל ְ ֲ‬
‫ו ָזַע ַם וְצָרָ ה‪ִ ,‬‬
‫מ ְׁ‬
‫של ֹ ׁ‬
‫תּי ִם‪ ,‬ו ָזַע ַם ָׁ‬
‫עֶב ְרָ ה ְׁ‬
‫אכ ֵי‬
‫שלַחַת מַל ְ ֲ‬
‫ש‪ ,‬וְצָרָ ה אַרְ ב ַ ּע‪ִ ,‬‬
‫ש ַ‬
‫חמ ׁ‬
‫מכ ּו ֹת‬
‫שים ַ‬
‫מ ּׁ ִ‬
‫ח ִ‬
‫מצְרַ י ִם ל ָקו ּ ֲ‬
‫תּה‪ :‬ב ְ ּ ִ‬
‫מע ַ ָ‬
‫ֵש‪ .‬אֱמו ֹר ֵ‬
‫רָ ע ִים ָ‬
‫מכ ּו ֹת‪19.‬‬
‫שים וּמָאתַי ִם ַ‬
‫מ ּׁ ִ‬
‫ח ִ‬
‫וְע ַל הַיָּם ל ָקו ּ ֲ‬

‫‪ 19‬‬

‫תּה אוֹמֵר ֶׁ‬
‫של ּ ָקו ּ‬
‫א ָ‬
‫מִנ ַ ּי ִן ַ‬
‫רַ ב ִ ּי יוֹסֵי הַגְּל ִיל ִי אוֹמֵר‪ :‬‬
‫שים‬
‫מ ּׁ ִ‬
‫ח ִ‬
‫מכ ּו ֹת וְע ַל הַיָּם ל ָקו ּ ֲ‬
‫ש ׂר ַ‬
‫מצְרַ י ִם ע ֶ ֶ‬
‫מצְרִ ים ב ְ ּ ִ‬
‫ה ִּ‬
‫ַ‬
‫מּים אֶל‬
‫ט ִ‬
‫החַרְ ֻ‬
‫מצְרַ י ִם מָה הוּא אוֹמֵר‪ :‬ו ַי ּ ֹאמְרו ּ ַ‬
‫מכ ּו ֹת? ב ְ ּ ִ‬
‫ַ‬
‫ּ‬
‫אצְב ַ ּע אֱלֹהִים הִוא‪ .‬וְע ַל הַיָּם מָה הוּא אוֹמֵר‪:‬‬
‫פַרְ עֹה‪ֶ :‬‬
‫א ֶׁ‬
‫מצְרַ י ִם‪,‬‬
‫ש ׂה י ְי ָ ב ְ ּ ִ‬
‫שר ע ָ ָ‬
‫ש ׂרָ אֵל אֶת הַי ָד הַג ְ ּדֹל ָה ֲ‬
‫ו ַיַּרְ א י ִ ְ‬
‫אמִינו ּב ַ ּי ְי ָ וּב ְמ ֶׁ‬
‫מּה ל ָקו ּ‬
‫שה עַב ְדוֹ‪ .‬כ ַ ּ ָ‬
‫הע ָם אֶת י ְיָ‪ ,‬ו ַי ַ ּ ֲ‬
‫ו ַיִּירְ או ּ ָ‬
‫ש ׂר‬
‫מצְרַ י ִם ל ָקו ּע ֶ ֶ‬
‫תּה‪ :‬ב ְ ּ ִ‬
‫מע ַ ָ‬
‫מכ ּו ֹת‪ .‬אֱמו ֹר ֵ‬
‫ש ׂר ַ‬
‫אצְב ַ ּע? ע ֶ ֶ‬
‫בְ ֶ‬
‫מכ ּו ֹת‪.‬‬
‫שים ַ‬
‫מ ּׁ ִ‬
‫ח ִ‬
‫מכ ּו ֹת וְע ַל הַיָּם ל ָקו ּ ֲ‬
‫ַ‬

‫ש ׂה‬
‫מצְרַ י ִם ו ְלֹא ע ָ ָ‬
‫מ ִּ‬
‫אִלּו ּ הוֹצִיאָנו ּ ִ‬
‫בָהֶם ְׁ‬
‫שפָטִים‪ ,‬‬
‫ַד ּיֵּינו‪ּ.‬‬

‫קּע צָרֵ נו ּ ב ְ ּתו ֹכו ֹ ו ְלֹא סִ ּ‬
‫אִלּו ּ ִׁ‬
‫ש ַ‬
‫פֵק‬
‫מ ְדב ָ ּר אַרְ בָּע ִים ָׁ‬
‫צָרְ כ ֵ ּנו ּב ַ ּ ִּ‬
‫שנ ָה‪ַ ,‬ד ּיֵּינו‪ּ.‬‬

‫ש ׂה בָהֶם ְׁ‬
‫ש ׂה‬
‫שפָטִים‪ ,‬ו ְלֹא ע ָ ָ‬
‫אִלּו ּ ע ָ ָ‬
‫ב ֵאלֹהֵיהֶם‪ ,‬‬
‫ַד ּיֵּינו‪ּ.‬‬

‫אִלּו ּ סִ ּ‬
‫מ ְדב ָ ּר אַרְ בָּע ִים‬
‫פֵק צָרְ כ ֵ ּנו ּ ב ַ ּ ִּ‬
‫ָׁ‬
‫ה ָ‬
‫אכ ִיל ָנו ּאֶת ַ‬
‫ה ֱ‬
‫שנ ָה ולֹא ֶ‬
‫מּן‪ַ ,‬ד ּיֵּינו‪ּ.‬‬

‫ש ׂה ב ֵאלֹהֵיהֶם‪ ,‬ו ְלֹא הָרַ ג אֶת‬
‫אִלּו ּ ע ָ ָ‬
‫ב ְ ּכו ֹרֵ יהֶם‪ ,‬‬
‫ַד ּיֵּינו‪ּ.‬‬

‫מּן ו ְלֹא נָתַן ל ָנו ּ‬
‫ה ָ‬
‫אכ ִיל ָנו ּ אֶת ַ‬
‫ה ֱ‬
‫אִלּו ּ ֶ‬
‫ה ַׁ‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫שב ָ ּת‪ ,‬‬
‫אֶת ַ‬

‫אִלּו ּהָרַ ג אֶת ב ְ ּכו ֹרֵ יהֶם ו ְלֹא נָתַן ל ָנו ּ‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫אֶת מָמו ֹנ ָם‪ ,‬‬

‫ה ַׁ‬
‫שב ָ ּת‪ ,‬ו ְלֹא קֵרְ ב ָנו ּ‬
‫אִלּו ּנָתַן ל ָנו ּאֶת ַ‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫לִפְנ ֵי הַר סִינ ַי‪ ,‬‬

‫אִלּו ּ נָתַן ל ָנו ּ אֶת מָמו ֹנ ָם ו ְלֹא קָרַ ע‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫ל ָנו ּאֶת הַיָּם‪ ,‬‬

‫אִלּו ּ קֵרְ ב ָנו ּ לִפְנ ֵי הַר סִינ ַי‪ ,‬ו ְלֹא נָתַן‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫התּו ֹרָ ה ‪,‬‬
‫ל ָנו ּאֶת ַ‬

‫העֱב ִירָ נו ּ‬
‫אִלּו ּקָרַ ע ל ָנו ּאֶת הַיָּם ו ְלֹא ֶ‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫ב ְתו ֹכו ֹ בֶּחָרָ ב ָה‪ ,‬‬

‫התּו ֹרָ ה ו ְלֹא‬
‫אִלּו ּ נָתַן ל ָנו ּ אֶת ַ‬
‫ש ׂרָ אֵל‪ ,‬‬
‫הכ ְנ ִיסָנו ּלְאֶרֶ ץ י ִ ְ‬
‫ִ‬
‫ַד ּיֵּינו‪ּ.‬‬

‫העֱב ִירָ נו ּ ב ְתו ֹכו ֹ בֶּחָרָ ב ָה ו ְלֹא‬
‫אִלּו ּ ֶ‬
‫ִׁ‬
‫ש ַ‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫קּע צָרֵ נו ּב ְ ּתו ֹכוֹ‪ ,‬‬

‫ש ׂרָ אֵל ו ְלֹא‬
‫הכ ְנ ִיסָנו ּ לְאֶרֶ ץ י ִ ְ‬
‫אִלּו ּ ִ‬
‫ַד ּיֵּינו ּ‪.‬‬
‫הבְּחִירָ ה‪ ,‬‬
‫ב ָנ ָה ל ָנו ּאֶת ב ֵ ּית ַ‬

‫‪ 20‬‬

‫אמר ברנרד אבישי‪:‬‬

‫ההגדה היא ספר שמצוי במתח‬
‫פנימי תמידי ובלתי נמנע‪ :‬מחויבת‬
‫לעקרון החירות האוניברסלית — "כל‬
‫דכפין‪ — "...‬אולם נגועה במה שארתור‬
‫קסטלר כינה 'קלסטרופיליה'‪ :‬ציוויים‬
‫שמחזקים נטייה להיבדלות ולעמדת‬
‫מגננה מודחקת‪ ,‬המובילה לזעם שבטי‪.‬‬
‫רבנים מצוטטים כשהם‬
‫מתבסמים‪ ,‬בפאתוס חסר מודעות‬
‫עצמית‪ ,‬מהמכות שהושתו על‬
‫המצרים‪ ,‬מאדירים את סבלם של‬
‫המדכאים כמו ילד פצוע המדמיין מה‬
‫יעשה אביו לבריון‪ .‬רבי אליעזר מספר‬
‫שעשר המכות הן למעשה ארבעים‪,‬‬
‫מפני שכל מכה הוטלה עם כוונה ורגש‪:‬‬
‫"עברה" — אחת‪" ,‬זעם" — שתיים‪,‬‬
‫ֶ‬
‫וכן הלאה‪ .‬ארבעים מכות אלה‪ ,‬יחד‬
‫עם מאתיים המכות שהוטלו כביכול‬
‫בים סוף‪ ,‬הן מאתיים וארבעים‪ .‬רבי‬
‫עקיבא עולה על רבי אליעזר‪ ,‬וסבור‬
‫שמספר המכות היה למעשה מאתיים‬
‫וחמישים‪.‬‬

‫מּקו ֹם ע ָל ֵינוּ‪:‬‬
‫מע ֲלו ֹת טו ֹבו ֹת ל ַ ָ‬
‫מּה ַ‬
‫כ ַּ ָ‬

‫המתח — 'לעולם לא עוד'‬
‫ו'לעולם לא עוד ליהודים' — היה חסר‬
‫משמעות בגולה‪ ,‬שבה חוברה ההגדה‬
‫ועבורה הייתה מיועדת‪ .‬התקיימה‬
‫שם הנחה מובלעת שהיהודים הם‬
‫גֵ רים בלתי חמושים‪ ,‬כך שלפעול כדי‬
‫למנוע מהם רדיפות‪ ,‬או כדי לקדם את‬
‫תביעותיהם האזרחיות‪ ,‬היה גם לפעול‬
‫למען סובלנות חברתית‪ ,‬ובאופן מקיף‬
‫יותר — לבניין חברה אזרחית‪.‬‬
‫מצב זה‪ ,‬לשמחתנו‪ ,‬אינו‬
‫מצבם של היהודים היום‪ ,‬ולכן לא זה‬
‫האופן שבו מובנת ההגדה על ידינו‪.‬‬
‫לישראלים יש עוצמה צבאית ומוסדות‬
‫פוליטיים; הם מגנים על עצמם מפני‬
‫אחרים‪ ,‬אולם גם מכפיפים אחרים‬
‫למרותם‪ .‬איננו יכולים עוד ליהנות‬
‫מההנחה המוקדמת שהאינטרסים‬
‫של היהודים דומים לאלה של כל אדם‬
‫שנמצא תחת דיכוי‪ .‬עקרון ההישרדות‬
‫שלנו אינו חופשי באופן מובנה משנאת‬
‫האחר‪ ,‬והארץ ותושביה אינם רק‬
‫שורות בשיר או דמויות מיתולוגיות‪.‬‬
‫בפעם הבאה שמנהיג יהודי ידבר על‬
‫עמלק‪ ,‬זִ כרו את הפנטזיות ההיסטריות‬
‫של חכמינו‪ .‬הן נוגעות ללב‪ .‬הן יכולות‬
‫להיות גם קטלניות‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫אמר טוני קלאג‪:‬‬

‫לּו "צדק‪ ,‬צדק תרדוף" [דברים טז‪ ,‬כ] —‬
‫אלה בגאווה לכל אורך ההיסטוריה‪,‬‬
‫החזרה מציינת שיש להתמיד ברדיפת‬
‫לעצמם ולאחרים‪ .‬אם מדינה בת‬
‫הצדק — הייתה תרומתם היחידה של‬
‫זמננו מתיימרת להיות יהודית‪ ,‬בעודה‬
‫היהודים לתרבות האנושית‪" ,‬דיינו‪ "...‬מזלזלת בערכים בסיסיים אלה —‬
‫לא דיינו‪.‬‬
‫ ‬
‫לּו "שלח את עמי" [שמות ט‪ ,‬א] — מילים‬
‫שעוררו השראה בקרב דורות של עמים אם מדינה זאת מצפה לסולידריות‬
‫משועבדים שנאבקו לחירות‪ ,‬בפרט‬
‫מעוותת מיהודים ברחבי העולם —‬
‫העבדים האפרו–אמריקנים — הייתה‬
‫הופכת אותם לשותפים באי–צדק‬
‫תרומתם היחידה של היהודים לתרבות משולח רסן‪ ,‬לא–יהודי‪ ,‬כדוגמת מניעה‬
‫האנושית‪ ,‬‬
‫"דיינו‪ "...‬בכוח ולנֶ ַצח של זכויות אדם בסיסיות‬
‫לא דיינו‪.‬‬
‫ממיליוני בני אדם — ‬
‫לּו "ויברא אלוהים את האדם בצלמו"‬
‫[בראשית א‪ ,‬כז] — מילים המצהירות על‬
‫אם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬המדינה היהודית‬
‫השוויון הטבוע בין כל בני האדם —‬
‫מטעם עצמה תסיים בקרוב את‬
‫הייתה תרומתם היחידה של היהודים‬
‫חמישים שנות הכיבוש של האדמות‬
‫לתרבות האנושית‪ ,‬‬
‫"דיינו‪ "...‬ושל חיי הפלסטינים‪ ,‬כך ששני העמים‬
‫יוכלו לממש את זכויותיהם הלאומיות‬
‫לּו "בקש שלום ורדפהו" [תהלים לד‪ ,‬יד] —‬
‫באופן שווה וביחסי שכנות טובה —‬
‫(כמעט) דיינו‪.‬‬
‫ציווי המגולם בברכה היהודית העתיקה ‬
‫'שלום' — הייתה תרומתם היחידה של‬
‫היהודים לתרבות האנושית‪" ,‬דיינו‪ "...‬אם ישראל תעניק זכויות שוות לכל‬
‫הנמצאים בתחום שיפוטה הנוכחי —‬
‫צדק‪ ,‬חירות‪ ,‬שוויון‪ ,‬שלום — ערכים‬
‫ולו רק עד שיימצא פתרון מוחלט‬
‫יהודיים מקדמת דנא — טבועים בגרעין‬
‫(כמעט) דיינו‪.‬‬
‫ומוסכם לעימות — ‬
‫הקיומי של הזהות היהודית ומהווים‬
‫את הדבק הבסיסי המלכד יהודים בעלי אנחנו יכולים להסכים לאחת מהחלופות‬
‫אמונות מגוונות‪ .‬יהודים אימצו ערכים‬
‫האלה‪ ,‬אך לא להיעדר שתיהן‪.‬‬

‫מּה‬
‫מּה וכ ַ ָ‬
‫כ ַּ ָ‬

‫ ע ַל אַחַ ת ‬

‫מכ ֻ ּ‬
‫מּקו ֹם ע ָל ֵינו‪ֶׁ ּ .‬‬
‫שהוֹצִיאָנו ּ‬
‫פֶל ֶת ל ַ ָ‬
‫טוֹב ָה כ ְפוּל ָה ו ּ ְ‬
‫ש ׂה בָהֶם ְׁ‬
‫ש ׂה ב ֵאלֹהֵיהֶם‪ ,‬וְהָרַ ג‬
‫שפָטִים‪ ,‬וְע ָ ָ‬
‫מצְרַ י ִם‪ ,‬וְע ָ ָ‬
‫מ ִּ‬
‫ִ‬
‫אֶת ב ְ ּכו ֹרֵ יהֶם‪ ,‬ו ְנָתַן ל ָנו ּאֶת מָמו ֹנ ָם‪ ,‬וְקָרַ ע ל ָנו ּאֶת הַיָּם‪,‬‬
‫קּע צָרֵ נו ּ ב ְ ּתו ֹכוֹ‪ ,‬וְסִ ּ‬
‫העֱב ִירָ נו ּ ב ְתו ֹכו ֹ בֶּחָרָ ב ָה‪ ,‬ו ְ ִׁ‬
‫ש ַ‬
‫פֵק‬
‫וְ ֶ‬
‫מ ְדב ָ ּר אַרְ בָּע ִים ָׁ‬
‫מּן‪ ,‬ו ְנָתַן‬
‫ה ָ‬
‫אכ ִיל ָנו ּ אֶת ַ‬
‫ה ֱ‬
‫שנ ָה‪ ,‬ו ְ ֶ‬
‫צָרְ כ ֵ ּנו ּ ב ַ ּ ִּ‬
‫ה ַׁ‬
‫שב ָ ּת‪ ,‬וְקֵרְ ב ָנו ּ לִפְנ ֵי הַר סִינ ַי‪ ,‬ו ְנָתַן ל ָנו ּ אֶת‬
‫ל ָנו ּ אֶת ַ‬
‫ש ׂרָ אֵל‪ ,‬וּב ָנ ָה ל ָנו ּ אֶת ב ֵ ּית‬
‫הכ ְנ ִיסָנו ּ לְאֶרֶ ץ י ִ ְ‬
‫התּו ֹרָ ה‪ ,‬ו ְ ִ‬
‫ַ‬
‫פֵר ע ַל כ ָ ּל ע ֲו ֹנוֹתֵינו‪22 ,21ּ .‬‬
‫הבְּחִירָ ה לְכ ַ ּ‬
‫ַ‬

‫‪ 21‬‬

‫אמרה סוזן סילברמן‪:‬‬

‫אחרי שחצינו את הים ועמדנו בהר‬
‫סיני‪ ,‬אלוהים נתן לנו את התורה והחל‬
‫במערכת יחסים של בחירה‪ ,‬של שגב‬
‫וקדושה — של ברית — עם עמנו‪ .‬זהו‬
‫הרגע שאותו אנו זוכרים בכל שבוע‬
‫בקידוש השבת‪ .‬אבל כאן‪ ,‬סביב‬
‫שולחן הסדר‪ ,‬אנו חווים‪ ,‬אלה לצד‬
‫אלה‪ ,‬את הברכות הנעלות עם הכאב‪,‬‬
‫את הנחישות ואת תכלית הגאולה‬
‫מעבדות‪ .‬ורבים מאתנו אומרים‪ ,‬דיינו!‬
‫די לנו — מדינה‪ ,‬פולחנים‪ ,‬ערכים‪ ,‬תורה‪.‬‬
‫ועלינו לחדול מלבקש יותר — יותר‬
‫אדמה‪ ,‬יותר זכויות מאשר לאחרים‪,‬‬
‫יותר משאבים‪ .‬במקום זאת‪ ,‬עלינו‬
‫לקחת את השפע שיש לנו כבר‬
‫ולכונן חברה צודקת וחומלת‪ ,‬חברה‬
‫המתקיימת בקשר שבין חזון לעולם‬
‫טוב יותר לבין חריקת השיניים של‬
‫גאולה מתמשכת‪.‬‬

‫‪ 22‬‬

‫אמרה שרה סילברמן‪:‬‬

‫מכל העמים‪ ,‬היהודים הם אלה‬
‫שמכירים את מרירות הדיכוי והריחוק‬
‫מארצם‪ .‬זה מה שהופך את הכיבוש‬
‫לאירוני כל כך‪ .‬לפעמים קשה להבחין‬
‫בין צדק לעוול‪,‬‬
‫המצב מורכב ומפחיד‪ ,‬אבל אני‬
‫מניחה שדיכוי יימצא תמיד בצד הלא–‬
‫נכון של ההיסטוריה‪.‬‬


Link to this page


Permanent link

Use the permanent link to the download page to share your document on Facebook, Twitter, LinkedIn, or directly with a contact by e-Mail, Messenger, Whatsapp, Line..

Short link

Use the short link to share your document on Twitter or by text message (SMS)

HTML Code

Copy the following HTML code to share your document on a Website or Blog

QR Code

QR Code link to PDF file siso_haggada_haaretz.pdf


Related keywords